הכל משתנה סביבי, הבית, השגרה, אפילו המעגל החברתי.
יש רגעים שאני מצליח להחזיק מעמד ויש ימים שהכל מתמוטט.
איך שומרים על יציבות נפשית כשמרגישים שהעולם מתהפך?

הבת שלי בוכה כמעט כל פעם אחרי שהיא חוזרת ממנו.
זה שובר אותי ומדיר שינה מעיניי. אני מרגישה שאני אמא לא מספיק טובה.
איך מתמודדים עם זה?

אני מפחד לאהוב שוב.
האם זה טבעי ? עובר מתישהו ?
הפחד להיפגע שוב משתק אותי, מרגיש שנסגרתי רגשית.

איך אפשר להתגרש בצורה מכבדת ונעימה, גם כשיש הרבה אמוציות ברקע ?
אני לא רוצה להיגרר למלחמות, אבל קשה לי עם ההשפלות וההצקות מצידו.
האם עדיף לקחת עורך דין משותף כדי לשמור על אווירה רגועה, או שלכל אחד עדיף שיהיה ייצוג נפרד ?
אני גם קצת חוששת להרגיש מרומה, כי הוא מבין טוב יותר בעניינים של חוזים וכספים, ואני פחות.

עברנו שנה של נסטינג, ועכשיו סוף סוף מצאתי לעצמי בית קטן ומקסים במושב קרוב.
אני מתרגשת מהמחשבה על הפינה הפרטית שלי, אבל יחד עם השמחה מגיעות גם נקיפות מצפון.

האם מותר לי לשמוח על הצעד הזה, כשאני יודעת שהילדים יצטרכו להתרגל לשני בתים ?
האם מותר לי להרגיש טוב עם זה, למרות כל ההוצאות הנוספות ?
האם מותר לי לשמוח, למרות שהדרך שלי שונה מה"נורמלי" שתמיד רציתי ליצור ?

אשמח לשמוע ממי שעברו את התהליך הזה, איך מתמודדים עם הרגשות המורכבים שבאים עם החופש החדש?

הגענו להסכמה שזה 'הוגן'- חוגגים ראש השנה ברוטציה, שנה הוא, שנה אני.
אבל רק המחשבה על להגיד לילדים שהם לא יהיו איתי בראש השנה עושה לי צמרמורת.
איך אומרים את זה לילדים בלי לגרום להם להרגיש שהם צריכים לבחור צד?
איך מעבירים את המסר בלי לפגוע?
אשמח לטיפים, תודה לכם!

מה ההבדל בין הסכם ממון להסכם גירושין?

איך ממשיכים לתפקד כשכל הגוף כואב והלב מרגיש מרוסק ?
איך קמים בבוקר, מדברים עם אנשים, מתפקדים בבית
כשכל תא בגוף מרגיש שבור ?
איך מוצאים את הכוחות, כשהנשמה מרגישה כל כך מפוררת ?

אני לא מצליחה להרגיש כלפיו שום דבר חוץ משנאה.
וזה כל כך כואב.
אני מרגישה שכמעט לא נשאר בי כלום!
אין כוח, אין תקווה, אין חשק להיות חזקה.
אני רק רוצה להיעלם, לנוח, לנשום.

החג מתקרב, וטרם דיברנו על החלוקה.
לא קבענו בדיוק איפה יהיו הילדים, מכיוון שכל אחד חיכה שהשני ייזום.
אבל האמת? לי לא נעים.
אני מרגיש שכל פעם שאני מעלה נושא פרקטי, אני נתפס כ"מתקטנן" או "בעייתי".
אז שתקתי ועכשיו נשארו ימים בודדים לחג.
איך מבקשים הסדרה של נושא רגיש כזה בלי שזה יתפוצץ?

הילדים יהיו איתי השנה בערב חג.
אני יכולה להכין ארוחה קטנה רק לנו, אבל אני גם שוקלת להזמין את אחותי עם המשפחה שלה, או אולי חברים שגם גרושים.
מצד אחד, לא רוצה להרגיש לבד.
מצד שני, לא רוצה להפוך את החג למסיבת רחמים.
מה עדיף לילדים – אינטימיות משפחתית או חג 'גדול' ומלא יותר?

אם יש כבר פסק דין לגירושין, אבל נושא הרכוש עדיין לא הוסדר סופית, האם זה יכול לשמש עילה לסירוב לתת גט בבית הדין הרבני ?

איך מתמודדים עם בדידות בשבתות ובחגים כשהילדים הולכים?

יש טעם להיכנס לגישור בגירושין כשבן הזוג עקשן ?

הפער בינינו בהכנסות משמעותי, ועדיין מדברים על חלוקה שווה.
אני משתכר פחות ממנה..
האם זה אומר שאשלם פחות או יותר מזונות ?
איך זה עובד באמת מבחינת החוק והפרקטיקה ?

על הנכס המשותף שלנו יש משכנתא ואני רוצה לדעת מה עליי לעשות כדי שאוכל להעביר אותו על שמי ? תודה לעוזרים

התגרשתי לפני כמה שנים, אבל גם היום אני מוצאת את עצמי נאבקת מול האקס שלי על דברים בסיסיים כמו טיפולים רפואיים ורגשיים לילד שלנו.
כל צעד דורש מאבק, וכל אישור למסגרת הופך לסיוט.
אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך ככה, ושוקלת את האפשרות לקבל אפוטרופסות שתאפשר לי לדאוג לרווחת הילד בצורה חופשית יותר.

האם יש כאן הורים שהתמודדו עם מצב דומה ?

אני גם מחפשת המלצות לעורכת דין חזקה ומנוסה שמתמחה במצבים כאלה, ועדיף בתקציב שפוי.
אשמח לכל עצה ותובנה מניסיון אישי.

עם עליית המדד, אני תוהה אם יש מקום לבקש גם העלאה במזונות.

איך עושים את זה בפועל, במיוחד כשאין יותר עו"ד או מגשר שמעורבים בתהליך ?

אני מרגיש ש"הפסדתי" את תפקיד ההורה המרכזי.
איך משקמים את הקשר עם הילדים אחרי גירושים ? איך בונים את האמון מחדש ?
הקשר התרופף, בעיקר עם המתבגר, אני מרגיש פחות רלוונטי בחיים שלו.

המשפחה שלי תומכת בי, אבל גם שופטת אותי.
אמא שלי אומרת ש'ככה זה כשמתגרשים', שאקבל את זה כמו גדולה.
אבא שלי שותק, והאחים שלי פשוט לא שואלים כלום.
אני מרגישה לא שייכת ליד השולחן.
כאילו אני 'הגירושין' ולא הבת, האחות, האמא.
איך מדברים עם משפחה על התחושות האלה, מבלי להרגיש קטנה או מתלוננת?

אני מגדלת את שלושת הילדים לבד.
מאז שנפרדנו, אני בקושי סוגרת את החודש.
החגים מביאים איתם רצון לתת – בגדים חגיגיים, ארוחה כמו שהיו רגילים אליה, אפילו רק סידור פרחים לשולחן…
אבל כשאני רואה את הסל הקניות בסופר, אני מרגישה שאני נחנקת.
האם חובה 'לעמוד בסטנדרט' של החג?
איך מנהלים תקופת חגים בלי להתמוטט כלכלית?

איך בוחרים עורך דין לגירושין שמתאים גם להורות משותפת ?

אני שומעת שהאקס שלי קנה לבת שלי אייפון חדש 'לכבוד החג'.
זה קורה שוב ושוב, כל פעם שהוא איתם, הוא מביא מתנות, טיולים, מסעדות.
אני לא מתחרה בו, אבל לפעמים הילדים חוזרים אליי עם מבט מאוכזב.
איך מתמודדים עם מצב שבו ההורה השני 'קונה אהבה' בתקופות רגישות?

החלטנו להתקדם לגירושים, ויש כבר תאריך לקבלת הגט. הבנתי שזה ארוע לא קל. איך מתכוננים ליום הזה?