מה ההבדל בין הסכם ממון להסכם גירושין?
כאב, מבלבל, בודד? זה טבעי.
בפורום תמיכה נפשית לגירושין זה תוכלו לשתף, לפרוק ולקבל תמיכה נפשית עדינה ומכילה מאנשי מקצוע ומהקהילה.
🧡 כי גם כשמרגישים שבור, יש דרך להתחזק יחד.
החגים תמיד היו טעונים אצלי.
גם כשהיינו ביחד, כל חג היה מלחמת עולם על מי הולכים, כמה זמן, איפה ישנים.
ועכשיו? הכל נפער מחדש.
הריח של התבשילים, השירים, אפילו הצלחות, מחזירים אותי לריבים.
אני מנסה לבנות שגרה חדשה, אבל החגים מפעילים לי כל כפתור.
איך מצליחים לשבור את ההרגלים הכואבים, מבלי לנתק את כל מה שהיה?
נפרדנו בהסכמה, אחרי תהליך לא פשוט אבל מכבד. הסכמנו גם על זמני השהות, כולל חגים.
השנה, ערב ראש השנה לא אצלי. זאת פעם ראשונה מאז שהם נולדו שלא אכין להם בגדים חגיגיים, לא אארח, לא אגיש להם תפוח בדבש.
אני מרגישה שגנבו לי את המקום שלי כאמא.
הם כן יחזרו אליי למחרת, אבל הלב שלי כבר עכשיו מצטמק.
איך מצליחים לעבור את זה בלי שהלב יתפרק?
איך בונים משמעות לחג, גם כשלא חוגגים עם הילדים?
איך אפשר להתגרש בצורה מכבדת ונעימה, גם כשיש הרבה אמוציות ברקע ?
אני לא רוצה להיגרר למלחמות, אבל קשה לי עם ההשפלות וההצקות מצידו.
האם עדיף לקחת עורך דין משותף כדי לשמור על אווירה רגועה, או שלכל אחד עדיף שיהיה ייצוג נפרד ?
אני גם קצת חוששת להרגיש מרומה, כי הוא מבין טוב יותר בעניינים של חוזים וכספים, ואני פחות.
לפעמים זה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.
אני סגור בממ"ד עם הילדה מאז יום שישי, והגרושה שלי מטיילת בחופים, מצטלמת ומשוויצה ברשתות החברתיות, היא נראית שמחה ומאושרת.
ואני מתמודד עם הצפה של הודעות וסקרנות סביב הסיפור שלנו.
15 שנות זוגיות שהסתיימו, ואני לבד עם דיכאון, פחדים, חרדות, ריקנות ובדידות.
אני מנסה לתפקד בשביל הילדה שלי, לשים מסכה מול העולם אבל בפנים נשבר.
הוא חוגג עם הילדים בחג, ואני שולחת איתם בגדים חדשים, מתנות לסבים וסבתות מהצד שלו, ומאכלים שהם אוהבים.
ואז, כשאני איתם, אני עושה הכול שוב אבל אין תיאום.
אני מרגישה כמו כספומט בלי גבול.
האם יש דרך לקבוע עקרונות לתיאום כלכלי לחגים? או שאני פשוט צריכה 'לבלוע את הצפרדע' כי זה חלק מהגירושים?
אשמח לטיפים וחוות דעת 🙂
במהלך תקופת המלחמה אני עובדת בעבודה חיונית (בבית חולים) ויש לי משמורת מלאה על הילדים. בזמן שהם בבית ואין מסגרות, הגרוש מסרב לקחת חלק בטיפול בהם ואני נשארת חסרת אונים.
– מה החוק אומר במצב כזה?
– האם יש תקנות שמחייבות את ההורה השני לקחת אחריות בימי חירום?
– איך הייתן מתמודדות עם סיטואציה כזו?
אשמח לשמוע עצות, סיפורים דומים וכל פיסת מידע שיכולה לעזור.
אני גרושה, והילדים גרים לסירוגין איתי ועם אביהם, כשכל אחד מאיתנו גר בעיר אחרת. בתקופת המורכבת הזו, כשיש מגבלות ביטחוניות, מעבר בין ערים נהיה מאתגר ולא תמיד אפשרי.
רציתי לשאול איך מתמודדים עם זה?
האם יש חוקים או הנחיות שעוזרים להורים לשמור על טובת הילד במצב כזה?
איך אני יכולה לדעת מה מותר, מה אפשרי ומה נכון לעשות?
תודה לעוזרים ולעוזרות.
אני מרגישה שאני רוצה להתחיל לחזור לעצמי אבל האמת היא שאני כבר לא בטוחה מי אני בכלל.
מרגישה חלשה, רועדת, תלויה באחרים.
איפה מתחילים לבנות עמוד שדרה מחדש?
איך חוזרים לעמוד על הרגליים רגשית, נפשית, פנימית?
אם מישהי הייתה שם, אשמח לשמוע איך עשיתן את הצעד הראשון.
אני בתחילת תהליך גישור, יש אווירה טובה בינינו, אבל אני לא רוצה לפספס משהו חשוב. מרגיש שיש מיליון סעיפים, ואני לא מבין חצי מהם.
מה חשוב לכלול בהסכם כדי להגן עליי ועל הילדים ? על מה מומלץ לשים לב במיוחד ?
עשיתי את הצעד הראשון והגשתי בקשה ליישוב סכסוך, אחרי לא מעט ניסיונות לשקם שלא צלחו.
מצד אחד, זה מרגיש כמו ההחלטה הנכונה, אבל מצד שני, זה מפחיד ומבלבל, במיוחד כשיש שני ילדים קטנים.
איך ממשיכים מכאן ? איך מתמודדים עם כל החששות והרגשות המורכבים שבאים עם ההחלטה הזאת ?
אנחנו עדיין בלי הסכם רשמי. הכול בעל-פה.
אבל עכשיו החגים מתקרבים, וכל אחד מושך לכיוון שלו והוא אומר שהילדים צריכים להיות אצלו בערב חג כי 'כך היה בשנה שעברה'.
אני לא מרגישה שיש לי כלים להתמודד עם זה.
האם יש דרך חוקית או מגשרת להסדיר את ענייני החגים כשאין עדיין הסכם חתום?
אני מגדלת את שלושת הילדים לבד.
מאז שנפרדנו, אני בקושי סוגרת את החודש.
החגים מביאים איתם רצון לתת – בגדים חגיגיים, ארוחה כמו שהיו רגילים אליה, אפילו רק סידור פרחים לשולחן…
אבל כשאני רואה את הסל הקניות בסופר, אני מרגישה שאני נחנקת.
האם חובה 'לעמוד בסטנדרט' של החג?
איך מנהלים תקופת חגים בלי להתמוטט כלכלית?
אני בתחילתו של תהליך פרידה, שמתקיים כרגע ברוח טובה ובכוונה ללכת לגישור.
אנחנו הורים לשני ילדים צעירים, והכיוון הוא משמורת משותפת. מתכננים למכור את הדירה וכל אחד לשכור לעצמו דירה משלו.
יש בינינו פערי הכנסה, ואני מתחילה להבין שיש המון דברים שצריך לשים לב אליהם בהסכם, חלקם כנראה בכלל לא עלו לי לראש.
אשמח מאוד לשמוע מכם, ממה חשוב לא להתעלם ? אילו סעיפים או נקודות כדאי לבדוק היטב ?
תודה מראש על כל עצה מניסיון אישי
היום עזבתי את הבית שבנינו יחד.
הכל מרגיש פתאום צפוף, קטן, זמני – אחרי הבית שהכיל אותנו.
הילדים לא רוצים לעבור, ואני מרגישה שאני שוב פעם שוברת להם משהו.
זה מרגיש כמו אובדן קטן.
איך קמים מהשבר הזה? איך ממשיכים מכאן עבורם וגם בשבילי?
מרגיש שיש מניפולציה באוויר, וזה כואב.
לפעמים הילד שלי חוזר עם משפטים שממש לא ממנו, אני מכיר אותו כל כך טוב.
מה עושים כשהילד חוזר עם מסרים שמסכסכים בינינו ?
אני לא רוצה להכניס את הילד לקו האש אבל איך מתמודדים בלי להכניס אותו ?