היום עזבתי את הבית שבנינו יחד.
הכל מרגיש פתאום צפוף, קטן, זמני – אחרי הבית שהכיל אותנו.
הילדים לא רוצים לעבור, ואני מרגישה שאני שוב פעם שוברת להם משהו.
זה מרגיש כמו אובדן קטן.
איך קמים מהשבר הזה? איך ממשיכים מכאן עבורם וגם בשבילי?
כאב, מבלבל, בודד? זה טבעי.
בפורום תמיכה נפשית לגירושין זה תוכלו לשתף, לפרוק ולקבל תמיכה נפשית עדינה ומכילה מאנשי מקצוע ומהקהילה.
🧡 כי גם כשמרגישים שבור, יש דרך להתחזק יחד.
היום עזבתי את הבית שבנינו יחד.
הכל מרגיש פתאום צפוף, קטן, זמני – אחרי הבית שהכיל אותנו.
הילדים לא רוצים לעבור, ואני מרגישה שאני שוב פעם שוברת להם משהו.
זה מרגיש כמו אובדן קטן.
איך קמים מהשבר הזה? איך ממשיכים מכאן עבורם וגם בשבילי?
בחרתי להתגרש כי כבר לא הייתה אהבה, כי נשברתי מבפנים בזוגיות שכיבתה אותי. עזבתי את הבית בלית ברירה.
היום אני גר קרוב, והילדים איתי חצי מהזמן.
אבל קשה להם, מאוד. היום הבן שלי בכה ואמר שהוא לא רוצה הורים גרושים, הוא רק רוצה את שני ההורים שלו יחד.
הוא לא מבין למה זה קרה לו ואני לא מצליח להסביר מבלי להישבר בעצמי.
אני יודע שלא יכולתי להישאר במקום ההוא, אבל הלב שלי נשרף על מה שזה עשה להם.
הכאב על המשפחה שהתפרקה חי בי כל יום.
איך חיים עם זה?
אני מרגיש ש"הפסדתי" את תפקיד ההורה המרכזי.
איך משקמים את הקשר עם הילדים אחרי גירושים ? איך בונים את האמון מחדש ?
הקשר התרופף, בעיקר עם המתבגר, אני מרגיש פחות רלוונטי בחיים שלו.
אני בתחילת תהליך גישור, יש אווירה טובה בינינו, אבל אני לא רוצה לפספס משהו חשוב. מרגיש שיש מיליון סעיפים, ואני לא מבין חצי מהם.
מה חשוב לכלול בהסכם כדי להגן עליי ועל הילדים ? על מה מומלץ לשים לב במיוחד ?
הילדים יהיו איתי השנה בערב חג.
אני יכולה להכין ארוחה קטנה רק לנו, אבל אני גם שוקלת להזמין את אחותי עם המשפחה שלה, או אולי חברים שגם גרושים.
מצד אחד, לא רוצה להרגיש לבד.
מצד שני, לא רוצה להפוך את החג למסיבת רחמים.
מה עדיף לילדים – אינטימיות משפחתית או חג 'גדול' ומלא יותר?
אני בת 40, לא עבדתי עשר שנים.
לבד עם שלושה ילדים, שכר דירה על הראש ואין לי מושג מאיפה מתחילים.
איך מארגנים את החיים הכלכליים כשאין מאיפה להתחיל?
ואיך בכלל פונים לעורך דין כשאין תקציב לזה?
אם מישהי עברה תהליך דומה אשמח לשמוע איך התחלתן.
מרגיש שיש מניפולציה באוויר, וזה כואב.
לפעמים הילד שלי חוזר עם משפטים שממש לא ממנו, אני מכיר אותו כל כך טוב.
מה עושים כשהילד חוזר עם מסרים שמסכסכים בינינו ?
אני לא רוצה להכניס את הילד לקו האש אבל איך מתמודדים בלי להכניס אותו ?
אני גרושה, והילדים גרים לסירוגין איתי ועם אביהם, כשכל אחד מאיתנו גר בעיר אחרת. בתקופת המורכבת הזו, כשיש מגבלות ביטחוניות, מעבר בין ערים נהיה מאתגר ולא תמיד אפשרי.
רציתי לשאול איך מתמודדים עם זה?
האם יש חוקים או הנחיות שעוזרים להורים לשמור על טובת הילד במצב כזה?
איך אני יכולה לדעת מה מותר, מה אפשרי ומה נכון לעשות?
תודה לעוזרים ולעוזרות.
אם אנחנו מגיעים להסכם מזונות ומדור דרך מגשר, האם הפרוד יוכל בעתיד לפתוח את ההסכם בבית הדין הרבני ולבקש שינוי בגובה המזונות או המדור?
אני יודעת שאם ההסכם היה נחתם בבית הדין, ניתן לפתוח אותו במקרים של שינוי נסיבות מהותי, אבל האם זה נכון גם להסכם שנחתם דרך מגשר ?
ובמידה שכן, האם השינוי יתאפשר רק בבית הדין הרבני, או שגם בבית המשפט לענייני משפחה?
חשוב לי להבין את ההשלכות לפני שאנחנו חותמים.
המשפחה שלי תומכת בי, אבל גם שופטת אותי.
אמא שלי אומרת ש'ככה זה כשמתגרשים', שאקבל את זה כמו גדולה.
אבא שלי שותק, והאחים שלי פשוט לא שואלים כלום.
אני מרגישה לא שייכת ליד השולחן.
כאילו אני 'הגירושין' ולא הבת, האחות, האמא.
איך מדברים עם משפחה על התחושות האלה, מבלי להרגיש קטנה או מתלוננת?
בשנים הקודמות תמיד עשיתי את החגים לבד – בישולים, סידורים, תכנון לילדים.
עכשיו אני לבד אבל באמת.
יש לי משפחה וחברים, אני יכולה לבקש שיבואו לעזור, לשבת איתי.
אבל יש בי קול שאומר 'תתמודדי לבד את כבר לא חלק ממשפחה'.
האם לבקש עזרה? איך בכלל מבקשים עזרה בלי להרגיש נזקקת?
ארגיש כאילו לקחו ממני את העצמאות..
הוזמנתי לארוחת חג עם המשפחה המורחבת.
זה כולל גם דודים, בני דודים, אנשים שלא ראיתי שנים.
כמעט בטוח שישאלו 'מה שלום בעלך?', 'אתם לא באים ביחד?' או גרוע מזה, 'מה קרה?'.
אני לא יודעת אם להכין תשובה, לשקר, להתבדח או להגיד 'אני לא מדברת על זה'.
איך מתמודדים עם שאלות פולשניות בערב ראש השנה?
יותר מאשמח לקבל טיפים פרקטיים 🙂
הגענו להסכמה שזה 'הוגן'- חוגגים ראש השנה ברוטציה, שנה הוא, שנה אני.
אבל רק המחשבה על להגיד לילדים שהם לא יהיו איתי בראש השנה עושה לי צמרמורת.
איך אומרים את זה לילדים בלי לגרום להם להרגיש שהם צריכים לבחור צד?
איך מעבירים את המסר בלי לפגוע?
אשמח לטיפים, תודה לכם!
אני במצב מורכב עם האקס שלי, אנחנו בנתק מוחלט והוא לא מגיב אפילו להודעות בסיסיות שקשורות לילדים.
הבן הגדול שלי (בן 6) חוזר לפעמים עם אמירות קשות, שאבא שלו אומר לו עליי דברים מכאיבים כמו לא אחראית, אמא רעה ואפילו מספרים לו דברים לא נכונים עליי. הם אומרים לו לא לאהוב אותי, ומנסים לזרוע בינינו קרע.
פניתי לעובדת סוציאלית, אבל לא הרגשתי שיש שינוי או התערבות מצידה.
אני מפחדת לאבד את החיבור עם הילדים שלי ולפגוע בקשר האוהב שאני מנסה לשמר איתם.
איך מתמודדים ואילו צעדים יעזרו לי להגן על הילדים ולשמור על החיבור אליהם ?
אני לא מראה רגשות בדרך כלל, אבל בפנים אני מרוסק.
תמיד חינכו אותי ש"גבר לא בוכה" אבל עכשיו הלב שבור, והכאב לא נותן מנוחה.
איך לומדים לדבר על זה בלי להרגיש חלש ?
איך פותחים את זה מול מישהו בלי להרגיש שוויתרתי על עצמי ?
איך אפשר להתגרש בצורה מכבדת ונעימה, גם כשיש הרבה אמוציות ברקע ?
אני לא רוצה להיגרר למלחמות, אבל קשה לי עם ההשפלות וההצקות מצידו.
האם עדיף לקחת עורך דין משותף כדי לשמור על אווירה רגועה, או שלכל אחד עדיף שיהיה ייצוג נפרד ?
אני גם קצת חוששת להרגיש מרומה, כי הוא מבין טוב יותר בעניינים של חוזים וכספים, ואני פחות.