להתגרש עם ילדים קטנים – שרון בן שימול

ילדים קטנים, לב גדול

הם לא תמיד מבינים מילים אבל מרגישים הכל, לפעמים הם שואלים:
"למה אבא לא ישן פה ?", "למה יש שתי מברשות שיניים ?", "מתי כבר נחזור להיות משפחה רגילה ?"
ולפעמים הם פשוט שותקים.

ופה נכנסת האחריות שלנו, לא כהורים מושלמים, אלא כהורים שמחזיקים את עצמם ברגע של משבר, ומכוונים לטוב.

להתגרש עם ילדים קטנים – איך מדברים עם הילדים על פרידה ?

הכלל הראשון, מדברים.
לא מסתירים.
אבל מדברים בגובה העיניים ובגובה הלב.

אתם יכולים לומר למשל:
"אנחנו רוצים לשתף אותך במשהו. בזמן האחרון הבנו שאנחנו כבר לא יכולים להיות בני זוג אחד לשני. אבל דבר אחד לא משתנה, אנחנו ההורים שלך, וזה לנצח. נאהב אותך תמיד, נדאג לך תמיד, ותוכל להיות עם כל אחד מאיתנו.
זה לא קרה בגללך, ולא עשית שום דבר שגרם לזה. וזה בסדר להרגיש כל רגש, אנחנו כאן איתך."

אין נוסחה אחת.
יש ילדים שזקוקים לשיחה משפחתית, ויש כאלה שדווקא ירגישו בטוחים יותר בשיחה אישית ונפרדת.
יש שירצו לשאול, ויש שישתתקו.
הבדלי גיל, אופי, רגישות, כל אלה משפיעים.
מה שחשוב באמת הוא לראות את הילד שלכם כמו שהוא ולבחור את הדרך המתאימה לו.

אם אפשר, עדיף לקיים את השיחה כזוג הורים. זה משדר ביטחון ותחושת יציבות.
אבל אם התקשורת ביניכם לא מאפשרת שיחה רגועה ומכבדת עדיף לוותר על זה כרגע.
הרגע הזה משמעותי לא רק במילים, אלא גם באנרגיה, בנשימה, בטון דיבור ובשפת הגוף.
עצרו רגע לפני. חשבו: איך הילד יחווה את זה?

להתגרש עם ילדים קטנים- אל תנסו לשדר "עסקים כרגיל" תציעו עוגן

ילדים מרגישים שינויים גם כשלא אומרים להם.
אבל אם הם מרגישים שמבוגר מחזיק את ההגה הם נרגעים.

מה עוזר בפועל ?

• שגרה ברורה
• הסבר מה הולך לקרות ("מחר עם אמא, שלישי עם אבא")
• מתן מקום לרגשות – גם כשזה מגיע בבכי או שקט פתאומי

צריך לתת כמה שיותר מידע, כי מה שאנחנו לא אומרים, הדמיון שלהם משלים, ושם כבר אין לנו שליטה.
אפשר להגיד למשל: בראש השנה נהיה כולנו יחד, ובשאר החגים לא. את יום ההולדת שלך נחגוג יחד.

להתגרש עם ילדים קטנים – על מה חשוב שנשים לב

תינוקות מרגישים גם בלי מילים.

גם תינוקות ופעוטות שלא מבינים את המילים קולטים את האנרגיה.
טון הדיבור, שפת הגוף, מבט העיניים.
אפשר לומר בפשטות:
"אני עצובה עכשיו כי דברים משתנים. אבל אני כאן איתך, ואנחנו נרגיש טוב שוב."

וזה כבר עולם שלם עבורם.

רגשות אשמה ? כולם שם

כולנו שואלים את עצמנו בלילה: "הרסתי לו את הילדות ?"
אבל ילדים לא בהכרח צריכים הורים שחיים יחד.
הם צריכים הורים שנמצאים שם רגשית, פיזית, עקבית.
הם צריכים תחושת שייכות, אהבה, וביטחון וזה אפשרי גם בשני בתים.

שמירה על הדמות ההורית גם כשזה קשה

גם אם הכעס ביניכם עדיין קיים, הילד כבר מרגיש אותו.
אבל הוא לא צריך לשאת בו.
הוא לא צריך להיות זה שבין לבין, שחשוף לרמיזות, שתיקות, מבטים או מילים קשות.

הוא צריך להמשיך לראות את שני ההורים כדמויות שמכבדות זו את זו.
בלי לעקוץ, בלי להקטין, לא לידו ולא מאחורי הגב.

כשהילד מרגיש שההורה השני עדיין אהוב ומוערך זה מחזק גם אותו, גם את מערכת היחסים, וגם את כל מהלך הגירושים.
למרות שהזוגיות הסתיימה ההורות נמשכת.
ואם אפשר, גם אם לא כבני זוג לפחות כצוות למען הילדים.

יש כאן הזדמנות לבנות משפחה אחרת, מורחבת, רגישה, עם מערכות יחסים חדשות.
ואם תבחרו ללכת יד ביד אפילו מרחוק, הילד ירגיש את זה. וזה אפשרי.

חמלה גם לעצמכם

הכאב שלכם הוא אמיתי. אם הייתם יכולים לפעול אחרת אולי הייתם עושים את זה.
אבל עכשיו, בדיוק כמו שאנחנו מבקשים מההורים להיות עם הילד, תנו רגע גם לעצמכם.
תהיו בצער.
תנשמו את הקושי.
ותדעו גם מהמקום הזה אפשר להתחיל לבנות.

ואם צריך אל תעברו את זה לבד

לפעמים שיחה אחת עם איש מקצוע שמבין ילדים, פרידה והורות יכולה לעשות הבדל גדול.
לא כי אתם לא יודעים, אלא כי אתם לא אמורים לדעת הכול לבד.
הורות אחרי גירושים היא לא כישלון, זו פשוט דרך חדשה, ואפשר ללמוד ללכת בה נכון.

שרון בן שימול – מדריכת הורים מוסמכת