פרידה מהבעל – איך נראית התפרקות בעת פרידה מבן הזוג
ואיך בניתי את עצמי מחדש ?
חשבתי שאני משתגעת. באמת. לא מטאפורית.
הגירושים תפסו אותי לא מוכנה, עם שני ילדים, עסק עצמאי, בית גדול ופתאום הכול קרס.
בית החלומות שלי הפך לבית ריק ומלא פחדים.
העסק כמעט התרסק, גנבו לי את הרכב, השעון שקיבלתי מתנה לחתונה אבד לי.
הגוף שלי התחיל לצרוח.
כתוצאה מהסטרס שחוויתי, הופיעו בגוף שלי שלל תופעות כמו הרפס בשפתיים לראשונה בחיי, כלי דם התפוצצו לי בעין, הייתה לי דלקת בחניכיים, והנשימה שלי הפכה לקצרה, כמעט שלא ישנתי ואכלתי.
הידיים רעדו. לא הצלחתי לרוץ כמו פעם, רק ללכת בקצב איטי ולנסות לא לקרוס.
אבל בתוך כל זה, הייתה בי ידיעה פנימית אחת ברורה: אני רוצה לחזור לחיות.
אז עשיתי מעשה.
פרידה מהבעל – הגדרתי את פרויקט השיקום שלי, מפרידה לצמיחה
החלטתי שאני לא שורדת, אני משתקמת.
קראתי לזה "פרויקט השיקום שלי".
התחלתי להרכיב את עצמי, חתיכה אחרי חתיכה.
לא לבד, בעזרת נשים מדהימות שהקיפו אותי, חברות טובות שליוו אותי בימים הכי חשוכים, נשות מקצוע נפלאות, פסיכולוגית, רפלקסולוגית, מטפלת שיאצו.
נרשמתי לקורסים מקצועיים ולסדנאות התפתחות אישית, יצאתי לריטריטים לראשונה בחיי, התנדבתי בעמותות, עשיתי ספורט, גם כשהגוף התנגד.
עשיתי הכול, כל יום קצת, עם חמלה לעצמי, גם כשלא הייתה לי אנרגיה או תקווה.
וזה קרה לאט, בטיפין, בתוך תשעה חודשים, לא רק שחזרתי לעצמי, אלא גם הפכתי לאישה אחרת, עמוקה יותר ומחוברת יותר.
והמוטו שמלווה אותי מאז ועד היום הוא: "הכול משתבש לטובה".
פרידה מהבעל – גירושין זה משבר גדול, אבל גם הזדמנות לגילוי עצמי מחדש
אם את עוברת גירושים וחווה סימפטומים גופניים, חרדות, סערות רגשיות, תחושת ניתוק מהמציאות, תדעי את לא משתגעת.
את בתהליך עצום של פירוק ובנייה.
הגוף מגיב למה שהנפש חווה, וזה נורמלי לחלוטין.
הדמעות, הנדודים, הפחדים, הדלקות, השיתוק, הבלבול, הכעס, העצב, הבכי, כולן תגובות אנושיות לאובדן.
אבל יש גם דרך החוצה והיא לא קצרה, אבל היא אפשרית.
והיא מתחילה בהחלטה פנימית אמיצה: "אני ראויה לריפוי. מגיע לי להיות בטוב ואני לוקחת אחריות על חיי" גירושים הם לא רק סוף, הם גם התחלה.
פרידה מהבעל – דיכאון והתקפי חרדה בגירושין, כשהמוח לא מפסיק לחפור
בתוך כל הסערה הרגשית והגופנית של הגירושים, התחלתי לחוות גם התקפי חרדה ודיכאון קליני.
לא הבנתי מה עובר עליי, הייתי מוצפת, לא הצלחתי לנשום לעומק, והמחשבות לא נתנו לי מנוחה. המוח שלי עבד שעות נוספות, שוב ושוב על אותה שאלה,
איך לא ראיתי את זה בא ? מה עשיתי לא בסדר ? איך יכולתי למנוע את זה ?
הייתי כל כך רגילה להחזיק את עצמי בלי עזרה, אפילו כדור נגד כאב ראש בקושי לקחתי, אבל משהו בתוכי ידע שהפעם אני צריכה עזרה.
חברה טובה, שראתה אותי מבחוץ, הפנתה את תשומת לבי לכך שאני בדיכאון קליני.
זו הייתה נקודת מפנה עבורי.
פניתי לפסיכיאטר, והוא הסביר לי שהמוח שלי במצב של חוסר איזון, ושכרגע אני צריכה תמיכה ביוכימית, סרוטונין.
הוא רשם לי תרופות, ואני הסכמתי לקחת אותן מתוך הבנה שזו לא חולשה, אלא צעד של חמלה עצמית והחלמה.
הבחירה לפנות לעזרה רפואית הייתה חלק חשוב מפרויקט השיקום שלי, להבין שאני לא משתגעת, אלא מתמודדת.
ובשביל להתמודד עם תהליך של פרידה, מותר, ואפילו נכון, לבקש עזרה.
פרידה מהבעל – למה בחרתי בגישור בגירושין ?
החלטתי להישאר בריאה עבורי ועבור הילדים שלי
אחת ההחלטות הכי חשובות שקיבלתי במהלך תהליך הגירושין הייתה להימנע ממלחמות משפטיות ולבחור בדרך של גישור. לא מתוך חולשה, אלא מתוך עוצמה.
הבנתי שכדי לשמור על הנפש שלי, על הגוף שלי, ובעיקר על הילדים שלי, אני צריכה להפחית את רמות המתח והלחץ עד כמה שניתן.
מחקרים מראים שתהליכי גירושין ממושכים ועתירי קונפליקטים עלולים להוביל לבעיות בריאותיות כמו יתר לחץ דם, דיכאון, ירידה במערכת החיסון ואפילו עלייה בסיכון למחלות לב וסרטן,
בעיקר כשאין תמיכה או שהלחץ נמשך זמן רב.
הבחירה בגישור הייתה עבורי בחירה בשפיות, בתקווה, וביכולת להתחיל מחדש, מבלי שהשברים יהפכו לצלקות עמוקות יותר.
גם עבור הילדים, שהיו צריכים הורים שלמים ככל האפשר בתוך הסערה- זה היה המפתח לשימור הקשר, האמון והביטחון שלהם.
גישור הוא לא תמיד קל, אבל הוא מאפשר לראות את האדם שמולך לא כאויב, אלא כשותף לשעבר שיחד איתו בונים עתיד אחר.
נכתב ע"י צוות "מעגלים של תמיכה"
