עשיתי את הצעד הראשון והגשתי בקשה ליישוב סכסוך, אחרי לא מעט ניסיונות לשקם שלא צלחו.
מצד אחד, זה מרגיש כמו ההחלטה הנכונה, אבל מצד שני, זה מפחיד ומבלבל, במיוחד כשיש שני ילדים קטנים.
איך ממשיכים מכאן ? איך מתמודדים עם כל החששות והרגשות המורכבים שבאים עם ההחלטה הזאת ?
ברוכים הבאים ל"מעגלים של תמיכה" – הבית החם והתומך לכל מי שמתמודד עם תהליך גירושין.
הפורום שלנו נועד להיות מרחב בטוח ופתוח בו תוכלו למצוא אוזן קשבת, לקבל תמיכה רגשית ולחלוק את החוויות האישיות שלכם עם אחרים הנמצאים במסע דומה.
בין אם אתם בתחילת התהליך, בעיצומו או לאחר סיומו, כאן תוכלו לשאול שאלות ולקבל מענה מקהילה מבינה ומכילה, כולל עצות מועילות מבעלי מקצוע בתחומים הרלוונטיים.
אנו מאמינים בכוחה של קהילה לתמוך ולחזק, ולכן יצרנו את הפורום הזה כדי לאפשר לכם להתמודד עם השינויים והאתגרים של הגירושין כשאתם מוקפים באנשים שמבינים אתכם. הצטרפו עוד היום לדיונים, שתפו את התובנות שלכם והיו חלק ממעגל תמיכה משמעותי שיכול לעשות את ההבדל.
איזה אומץ יש בצעד הזה שעשית.
הבקשה ליישוב סכסוך אולי נראית כמו פעולה טכנית – אבל היא בעצם הכרה עמוקה בכך שמגיעה לך מציאות אחרת.
וזה, כשלעצמו, כבר התחלה של ריפוי.
אז למה זה מפחיד?
כי את עומדת בפתח של שינוי – והגוף לא תמיד מבדיל בין פחד מסכנה לפחד מצמיחה.
את לא יודעת עוד איך ייראו החיים החדשים, מה יקרה עם הילדים, ואיך תחזיקי את כל זה לבד.
וזה לגמרי טבעי להרגיש בלבול, צער, פחד – ולפעמים גם הקלה.
איך ממשיכים מכאן?
1. נושמים רגע.
מזכירים לעצמך שלא הכל צריך להיפתר היום.
שלב אחרי שלב. יום אחרי יום.
2. מקשיבים לרגשות – מבלי לתת להם לנהל את ההגה.
הפחד לא צריך להיעלם – הוא רק צריך שלא תאמיני שהוא האמת היחידה.
3. מחפשים ליווי בטוח.
גם מקצועי (עו״ס, מגשר/ת, ליווי רגשי), וגם רגשי – מישהי שאת יכולה לדבר איתה, מבלי להצטדק או להסביר.
4. וזוכרים: הילדים שלך לא צריכים מציאות מושלמת – הם צריכים אותך.
נוכחת. מחוברת. בוחרת את עצמך בלי לאבד אותם.
הדרך שאת הולכת בה אולי לא פשוטה – אבל היא אמיצה.
וכל עוד תמשיכי ללכת בה עם יושרה, הקשבה לעצמך, ונוכחות עם הילדים – את לא באמת לבד.
כל הכבוד על האומץ
לכאורה זו פעולה טכנית – יחד עם זאת יש בעשיה הזו אלמנטים רגשיים שנכנסים לפעולה.
א. שימי לב את כותבת שאת שלמה עם ההחלטה – שזה נפלא .
ב. את מוסיפה עם שני ילדים קטנים – זה כשלעצמו כנראה מפעיל מנגנון רגשי של סיבה ותוצאה.
שימי לב מה קורה לך בראש כשאת כותבת עם שני ילדים קטנים -איזה מחשבות מצטרפות לזה כשאת מודעת למחשבות האלה .
אולי עולות מחשבות של :
איך אסתדר
מה יהיה
מה יקרה עכשיו ?
פחד הוא מנגנון טבעי שהגוף מפעיל כשאנחנו פועלות אחרת – יוצאות מאזור הנוחות שלנו .
המוח הקדום מזהה מצב שונה – כמו מצב של מלחמה והוא ישר נכנס לדריכות של הגנה .
פחד הוא מצב של דריכות הגנתית.
כשתשומת הלב עוברת למחשבות גם אם הן אוטומטיות למצב של דאגה בזמן עתיד זו התגובה האוטומטית של הגוף להגן על עצמו.
אף אחד לא יכול לנבא מה יהיה מה יקרה – למרות שזה גם הרצון הטבעי שלנו להיות בטוחות בתסריט.
לכן הדרך היא לעבוד בצמוד לפחד –
בכל פעם שעולה מחשבה של דאגה – להבחין ולזהות אותה ולהחזיר את עצמי לכאן ועכשיו להווה.
לזהות מה הסימפטומים בגוף ( תחושות ) אצלי כשאני פוחדת
איפוא בגוף הסימפטומים האלה מתקימים
לעצור , להתמקד רק בנשימה – משהו חדש מתאפשר בכל פעם מחדש.
הפחד ילווה בכל רגע בתהליך וגם אחריו.
ככל שאנחנו מתמקדות בצעדים קטנים בדרך , ממוקדות בכאן ועכשיו בהווה , מטפלות בסימפטומים של הפחד בגוף בתהליך בריא יותר ונגיש לנו יותר .
חיבוק
פעלת לאחר שעשית כל מה שיכולת.
החלטת לערער מצב קיים לא נוח ואכן זה ממש מפחיד כי העתיד לא ברור.
אך את העתיד תיצרי את.
צעד אחר צעד.
תנסי לקבל ליוי רגשי שיתמוך אותך בתקופה הזאת.
שעולה חשש תציפי בתוכך את המקומות שבהם כבר ניסית ולא צלח.
תני משקל על החיובי והטוב למרות שטרם את רואה אותו.
בהצלחה