עברנו שנה של נסטינג, ועכשיו סוף סוף מצאתי לעצמי בית קטן ומקסים במושב קרוב.
אני מתרגשת מהמחשבה על הפינה הפרטית שלי, אבל יחד עם השמחה מגיעות גם נקיפות מצפון.
האם מותר לי לשמוח על הצעד הזה, כשאני יודעת שהילדים יצטרכו להתרגל לשני בתים ?
האם מותר לי להרגיש טוב עם זה, למרות כל ההוצאות הנוספות ?
האם מותר לי לשמוח, למרות שהדרך שלי שונה מה"נורמלי" שתמיד רציתי ליצור ?
אשמח לשמוע ממי שעברו את התהליך הזה, איך מתמודדים עם הרגשות המורכבים שבאים עם החופש החדש?
ברוכים הבאים ל"מעגלים של תמיכה" – הבית החם והתומך לכל מי שמתמודד עם תהליך גירושין.
הפורום שלנו נועד להיות מרחב בטוח ופתוח בו תוכלו למצוא אוזן קשבת, לקבל תמיכה רגשית ולחלוק את החוויות האישיות שלכם עם אחרים הנמצאים במסע דומה.
בין אם אתם בתחילת התהליך, בעיצומו או לאחר סיומו, כאן תוכלו לשאול שאלות ולקבל מענה מקהילה מבינה ומכילה, כולל עצות מועילות מבעלי מקצוע בתחומים הרלוונטיים.
אנו מאמינים בכוחה של קהילה לתמוך ולחזק, ולכן יצרנו את הפורום הזה כדי לאפשר לכם להתמודד עם השינויים והאתגרים של הגירושין כשאתם מוקפים באנשים שמבינים אתכם. הצטרפו עוד היום לדיונים, שתפו את התובנות שלכם והיו חלק ממעגל תמיכה משמעותי שיכול לעשות את ההבדל.
בית חדש הוא לא רק מקום – הוא סימן דרך.
של בחירה, של חופש, של התחלה חדשה.
והלב שלך מרגיש את זה – גם מתרחב, וגם מתכווץ.
מצד אחד – יש שמחה.
סוף סוף מרחב שהוא שלך, סוף סוף נשימה, מקום לפרוח.
ומצד שני – האשמה לוחשת.
איך אני מרשה לעצמי לשמוח, כשהילדים צריכים להתרגל לשני בתים?
איך אני בונה לי קן חדש, כשידעתי תמיד שרציתי בית אחד יציב עבורם?
הקול הזה – של האשמה – לא אומר שטעית.
הוא רק אומר שאכפת לך.
שהלב שלך רגיש. אוהב.
אבל חשוב שתדעי: האשמה לא צריכה לנהל אותך.
את לא שמחה על הפירוק – את שמחה על הבנייה.
לא בחרת כאב – בחרת חיים.
והילדים שלך? הם לא צריכים אמא מושלמת,
הם צריכים אמא שמרשה לעצמה להיות שלמה.
הרגשות לא סותרים – הם משתפים פעולה.
אשמה מלמדת איפה הלב.
שמחה מלמדת איפה התקווה.
והלב שלך – יכול להחזיק את שניהם, ולהמשיך ללכת.
ואם את מרגישה שאת זקוקה לסיוע בכך, תמיד ניתן לפנות לליווי רגשי בשלבים מורכבים כמו זה שבו הרגשות צפים בעוצמה. הקשיבי לאינטואיציה הפנימית שלך לומר לך למה את זקוקה ומה יתמוך בך במציאות הנוכחית.