היום עזבתי את הבית שבנינו יחד.
הכל מרגיש פתאום צפוף, קטן, זמני – אחרי הבית שהכיל אותנו.
הילדים לא רוצים לעבור, ואני מרגישה שאני שוב פעם שוברת להם משהו.
זה מרגיש כמו אובדן קטן.
איך קמים מהשבר הזה? איך ממשיכים מכאן עבורם וגם בשבילי?
היום עזבתי את הבית שבנינו יחד.
הכל מרגיש פתאום צפוף, קטן, זמני – אחרי הבית שהכיל אותנו.
הילדים לא רוצים לעבור, ואני מרגישה שאני שוב פעם שוברת להם משהו.
זה מרגיש כמו אובדן קטן.
איך קמים מהשבר הזה? איך ממשיכים מכאן עבורם וגם בשבילי?
מובן לגמרי מה את והילדים מרגישים.
לא מספיק המשפחה התפרקה לכם , גם הבית הפיזי שהיווה עוגן השתנה.
ראשית העבודה הפנימית שאת צריכה לעשות וזה לומר לעצמך שהשינוי של הבית הפיזי הוא חלק מהעניין ועוד זמן קצר תתרגלו לבית החדש.
טפחי את הבית כדי שתרגשו נעים.
שוחחי עם הילדים על התחושות שלך.
שתפי בקושי ובחולשה ותאמרי להם שאתם יחידה אחת וכל יום שאתם בבית זה עוד זמן שאתם מתווסתים למרחב החדש והמרחב החדש מתווסת אליכם.
מבטיחה לך שעוד רגע והכל יראה לך אחרת, שימרי על חיוביות מאד חשוב.