מה עושים כשהילד מסרב לדבר עם אחד ההורים?
מה עושים כשהילד מסרב לדבר עם אחד ההורים?
ברוכים הבאים ל"מעגלים של תמיכה" – הבית החם והתומך לכל מי שמתמודד עם תהליך גירושין.
הפורום שלנו נועד להיות מרחב בטוח ופתוח בו תוכלו למצוא אוזן קשבת, לקבל תמיכה רגשית ולחלוק את החוויות האישיות שלכם עם אחרים הנמצאים במסע דומה.
בין אם אתם בתחילת התהליך, בעיצומו או לאחר סיומו, כאן תוכלו לשאול שאלות ולקבל מענה מקהילה מבינה ומכילה, כולל עצות מועילות מבעלי מקצוע בתחומים הרלוונטיים.
אנו מאמינים בכוחה של קהילה לתמוך ולחזק, ולכן יצרנו את הפורום הזה כדי לאפשר לכם להתמודד עם השינויים והאתגרים של הגירושין כשאתם מוקפים באנשים שמבינים אתכם. הצטרפו עוד היום לדיונים, שתפו את התובנות שלכם והיו חלק ממעגל תמיכה משמעותי שיכול לעשות את ההבדל.
זו שאלה עדינה מאוד – וחשובה. כי כשהילד מסרב לדבר עם אחד ההורים, זה לא רק סירוב – זו צעקה שקטה.
בין אם מדובר בכעס, בלבול, נאמנות כפולה או כאב שלא קיבל מילים – הסירוב לתקשר הוא סימפטום, לא הבעיה עצמה.
כשילד חוסם תקשורת עם אחד ההורים – אנחנו לא ממהרים “לתקן”.
אנחנו קודם כל שואלים:
מה הכאב שמתחת לסירוב?
מה הסיפור שהוא מנסה לספר בלי מילים?
כי ילד לא דוחה הורה מתוך ריק – הוא דוחה מתוך כאב, פחד, בלבול או צורך עמוק שלא קיבל מענה.
אז מה כן עושים?
1. נמצאים איתו – לא מולו.
לא מכריחים לדבר, לא משכנעים לסלוח.
אלא שואלים, מקשיבים, מתקרבים.
אפשר לומר: “נראה לי שזה ממש לא פשוט לך. רוצה לספר לי מה עובר עליך כשאתה חושב עליו/עליה?”
2. נותנים תוקף לרגש – גם אם הוא קשה.
הילד זקוק לדעת שזה בסדר לכעוס, להתאכזב, להתגעגע.
בלי שיפוט, בלי לחץ. מותר לך להרגיש ככה. זה לא הופך אותך לילד רע.
3. לא מעבירים ביקורת על ההורה השני – אבל גם לא מכחישים את המציאות.
ילדים מזהים אמת, ומזהים גם זיוף.
אם קרה משהו לא תקין – חשוב להכיר בזה בלי להפוך את הילד למטפל של אף אחד.
4. מעודדים תקשורת – רק מתוך בחירה.
אפשר להציע דרכים אחרות: ציור, מכתב, שיחה דרך אדם שלישי.
אבל לעולם לא להכריח.
קשר שנבנה מתוך כפייה – לא באמת מחזיר אמון.
5. ולפעמים – צריך ליווי רגשי.
גם לילד. גם להורה שמרגיש דחוי.
זה לא כישלון – זה תיקון.
הכי חשוב לזכור:
הסירוב לדבר הוא לא סוף הסיפור – הוא סימן שהלב מחפש דרך בטוחה להיפתח מחדש.
והתפקיד שלנו הוא ליצור את הדרך הזו, ברכות, בעקביות, ובאהבה.
הי
שאלה מאוד כואבת ומטלטלת, ואני יודעת כמה זה יכול להדאיג הורה שנמצא בצד שהילד לא רוצה לפגוש או אפילו לא מוכן לדבר איתו.
קודם כל – חשוב לזכור שילד לא "בוחר צד" סתם. מאחורי הסירוב יש רגש: כעס, פגיעה, בלבול או קושי לעבור בין העולמות. לפעמים זה קשור לקונפליקט בין ההורים, לפעמים לחוויה אישית מול אותו הורה, ולפעמים פשוט לרגע רגשי שהוא לא יודע להכיל.
מה שחשוב זה לא ללחוץ בכוח ולא להעניש, אלא להיות שם בסבלנות. לדבר עליו טוב גם כשהוא לא נוכח, להזכיר לילד שזה בסדר להרגיש מבולבל, ולתת לו תחושה שהאהבה של שני ההורים אליו היא קבועה ולא מותנית. במקביל – האחריות היא עלינו כהורים. כדאי לבדוק מול עצמנו (או עם איש מקצוע) האם יש משהו בהתנהלות שלנו שמעמיס על הילד ומקשה עליו לשמור קשר חופשי עם ההורה השני.
לפעמים דווקא שיחה רגועה בין ההורים, או תיאום הורי, יכולים להקל מאוד על הילד. כשהוא רואה ששניכם מצליחים לנהל תקשורת שקטה – זה מפנה לו מקום להיות בקשר בלי פחד ובלי אשמה.
איילת