הילדים יהיו איתי השנה בערב חג.
אני יכולה להכין ארוחה קטנה רק לנו, אבל אני גם שוקלת להזמין את אחותי עם המשפחה שלה, או אולי חברים שגם גרושים.
מצד אחד, לא רוצה להרגיש לבד.
מצד שני, לא רוצה להפוך את החג למסיבת רחמים.
מה עדיף לילדים – אינטימיות משפחתית או חג 'גדול' ומלא יותר?
הי רונה
זו שאלה חשובה, ואני יודעת עד כמה היא יכולה להעסיק הורים אחרי פרידה – במיוחד בחגים, שהם כל כך טעונים ברגש.
אני רוצה להציע לך להסתכל על זה דרך כמה זוויות, גם של הילדים וגם שלך.
לילדים, ערב חג הוא לא רק אוכל או שולחן ערוך. הוא סמל של משפחתיות, חום והמשכיות. כשהם חווים שינוי גדול כמו גירושים, חשוב שירגישו שגם בחג יש בית, מסגרת ומקום בטוח. לפעמים ארוחה קטנה ואינטימית רק את והם יכולה להיות מאוד מחזקת – מין "הנה, אנחנו כאן, ביחד, וזה מספיק".
מצד שני, ילדים ניזונים גם מהאווירה. חג עם עוד אנשים – בני דודים, חברים, משפחה – יכול לתת תחושת שייכות, שמחה ורעש בריא שמקל על תחושת החסר. זה גם מוריד מהם את הפוקוס של "הנה רק אנחנו בלי אבא/אמא", והופך את החג ליותר טבעי ופחות טעון.
ההבדל הוא לא בכמות האנשים סביב השולחן אלא באווירה. אם תבחרי לחגוג באינטימיות – שימי לב ליצור תחושה חגיגית, לא "רק אנחנו כי אין ברירה". אם תבחרי לצרף עוד משפחה – תוודאי שזה מקום חם ותומך, שלא נכנס ל"מסכנות" או לרחמים, אלא באמת שמח.
אל תשכחי שגם החוויה שלך משמעותית. אם את יודעת שארוחה אינטימית תשאיר אותך בתחושת בדידות, הילדים ירגישו בזה. אם נעים לך יותר עם עוד אנשים, גם להם יהיה נעים. ואם את רוצה דווקא את השקט, זה גם בסדר – לפעמים חג שקט, עם משחקי קופסה או צפייה בסרט אחרי הארוחה, יכול להיות זיכרון מהמם.
אז אין כאן נכון או לא נכון. מה שחשוב הוא לשדר לילדים: זה החג שלנו, אנחנו חוגגים בדרך שמתאימה לנו, ואפשר להיות שמחים גם כך וגם כך.
איילת