בשנים הקודמות תמיד עשיתי את החגים לבד – בישולים, סידורים, תכנון לילדים.
עכשיו אני לבד אבל באמת.
יש לי משפחה וחברים, אני יכולה לבקש שיבואו לעזור, לשבת איתי.
אבל יש בי קול שאומר 'תתמודדי לבד את כבר לא חלק ממשפחה'.
האם לבקש עזרה? איך בכלל מבקשים עזרה בלי להרגיש נזקקת?
ארגיש כאילו לקחו ממני את העצמאות..
אני חושבת שאת נדרשת להסתכל על הסיטואציה ממקום מחבר ולא מנוכר.
אם יש בך רצון להיות עם משפחה או חברים תביעי זאת ,
לא ממקום מסכן וקורבני אלא מרצון פשוט להיות יחד עם עוד אנשים.
תראי איפה בחיים שלך מתקיימים עוד מקומות שבהם את בתחושה של לבד ולא של יחד.
זאת תפיסת עולם שלוכדת אותך בכלא של עצמך וגורמת לך סבל.
קוראת שוב את מה שכתבת.
לדעתי המקום שרוצה להוכיח שהוא עצמאי ולא צריך עזרה מקשה עליך.
אינך צריכה להוכיח דבר לאיש.
אם יש בך רצון שיעזרו לך בקשי זאת.
הרי אם תירצי את יכולה לבד להסתדר , כבר הוכחת זאת לעצמך ולאחרים.