נפרדנו בהסכמה, אחרי תהליך לא פשוט אבל מכבד. הסכמנו גם על זמני השהות, כולל חגים.
השנה, ערב ראש השנה לא אצלי. זאת פעם ראשונה מאז שהם נולדו שלא אכין להם בגדים חגיגיים, לא אארח, לא אגיש להם תפוח בדבש.
אני מרגישה שגנבו לי את המקום שלי כאמא.
הם כן יחזרו אליי למחרת, אבל הלב שלי כבר עכשיו מצטמק.
איך מצליחים לעבור את זה בלי שהלב יתפרק?
איך בונים משמעות לחג, גם כשלא חוגגים עם הילדים?
ברוכים הבאים ל"מעגלים של תמיכה" – הבית החם והתומך לכל מי שמתמודד עם תהליך גירושין.
הפורום שלנו נועד להיות מרחב בטוח ופתוח בו תוכלו למצוא אוזן קשבת, לקבל תמיכה רגשית ולחלוק את החוויות האישיות שלכם עם אחרים הנמצאים במסע דומה.
בין אם אתם בתחילת התהליך, בעיצומו או לאחר סיומו, כאן תוכלו לשאול שאלות ולקבל מענה מקהילה מבינה ומכילה, כולל עצות מועילות מבעלי מקצוע בתחומים הרלוונטיים.
אנו מאמינים בכוחה של קהילה לתמוך ולחזק, ולכן יצרנו את הפורום הזה כדי לאפשר לכם להתמודד עם השינויים והאתגרים של הגירושין כשאתם מוקפים באנשים שמבינים אתכם. הצטרפו עוד היום לדיונים, שתפו את התובנות שלכם והיו חלק ממעגל תמיכה משמעותי שיכול לעשות את ההבדל.
ליאה יקרה
הכאב שלך מובן מאוד. ערב חג הוא לא רק עוד תאריך, הוא טומן בתוכו מסורת, זיכרונות ותפקידים שאנחנו רגילות ללבוש כאימהות. התחושה שאיבדת את המקום שלך טבעית, ובו בזמן, היא גם לא האמת המלאה.
מהצד המשפטי אני יכולה לומר לך שהסכמים שקובעים זמני שהות וחגים הם הדרך להבטיח יציבות ובריאות לילדים. זה לא מבטל את האימהות שלך ולא את הזכות שלך לחגוג איתם, אלא יוצר איזון. הם חוזרים אלייך למחרת, והחג ממשיך גם שם.
מהצד המנטלי, ה המקום להרחיב את המושג “חג” ואת המושג “אימהות”.
אפשר ליצור לעצמך טקס קטן בערב החג גם בלעדיהם, להדליק נר, לומר תודה על מה שיש, לשלוח להם ברכה קצרה מלאת אהבה. ובעיקר, להזכיר לעצמך שאת לא נמדדת רק בערב אחד.
הם יחוו אותך כאמא גם ביום שאחרי, גם בשגרה, גם כשאת זו שמרפדת להם את הלב ברגעים הקטנים.
הרבה פעמים דווקא היכולת שלנו להכיל את הכאב בלי לברוח ממנו, מחזקת אותנו ונותנת לילדים מודל של יציבות רגשית. את לא מאבדת את המקום שלך כאמא, את מגדילה אותו: מראה שאמא יודעת גם לשחרר, גם להתגעגע וגם לאהוב מרחוק.
היי ליאה,
חג בלי הילדים הוא קשה. כל ההתרגשות, ההכנות, המסורת. זה לא מרגיש טבעי. איך יכול להיות שהילדים לא איתי בחג?
אני רוצה להגיד לך, שהמקום שלך כאמא, נשמר. תמיד.
גם אם לאבא יש בת זוג חדשה – את עדיין האמא שלהם. זו שגידלה אותם אצלה בבטן, זו שלא ישנה שנים, שטיפלה ואהבה וגידלה וקשורה אליהם בחבל הטבור. זה תמיד קיים. תמיד!
ושוב. זה קשה. חגים הם אירוע משפחתי.
בונים משמעות לחג, כשבונים משמעות לחיים החדשים. למשפחה החדשה. למסורות החדשות.
אני בחג בלי הילדים, חגגתי עם המשפחה שלי. זה עדיין חג. זו תחילת השנה. וזה בדיוק הזמן להרגלים / דברים חדשים שיהיו רק שלכם. למשל: שיחת וידאו לפני שמתחילים לאכול. או סמס של שנה טובה. משהו שיהיה רק שלכם.
אם יש לך שאלות נוספות, אני כאן 🙂
שנה טובה
היי ליאה,
אני אישית לא חושבת שאפשר לעבור את החג, במיוחד שזו הפעם הראשונה בלי שתרגישי שהלב שלך מצטמק. זה יקרה גם בחגים הבאים, וייקח זמן עד שהכאב יפחת.
בעיניי, חשוב מאוד שכן תרשי לעצמך להתפרק. זה לא טבעי ולא נכון לא לעשות את זה!
מהתיאור שלך, את רוצה להגיש להם, להכין להם, אבל זה לא אומר שלא יהיה להם. יהיה מי שיעשה את זה בשבילם שהוא / הם לא את. זה לא אומר כלום על המקום שלך כאמא.
נסי להבין מה באמת מפריע לך, ו"לפרק" את זה: עצם העובדה שלא את תכיני להם בגדים או עצם העובדה שאתם לא ביחד?
זה יעזור לך לעבד את הרגשות ולראות איך בפעם הבאה יהיה לך יותר קל. למשל, לשלוח להם בגדים מראש, או שתעשו לכם חגיגה מוקדמת ביחד בבית, טרום החג.
בעיניי (כמי שהייתה שם), להבין מה אנחנו באמת מרגישות ומה מזה בידיים שלנו, או מה מזה נוכל לפתור בצורה יצירתית יקל מאוד על הכאב.
בהמשך, את גם תראי שככל שתבני את עצמך ואת החיים שלך, זה יהיה יותר קל.
בהצלחה ענקית!!!