אני לא מראה רגשות בדרך כלל, אבל בפנים אני מרוסק.
תמיד חינכו אותי ש"גבר לא בוכה" אבל עכשיו הלב שבור, והכאב לא נותן מנוחה.
איך לומדים לדבר על זה בלי להרגיש חלש ?
איך פותחים את זה מול מישהו בלי להרגיש שוויתרתי על עצמי ?
אני לא מראה רגשות בדרך כלל, אבל בפנים אני מרוסק.
תמיד חינכו אותי ש"גבר לא בוכה" אבל עכשיו הלב שבור, והכאב לא נותן מנוחה.
איך לומדים לדבר על זה בלי להרגיש חלש ?
איך פותחים את זה מול מישהו בלי להרגיש שוויתרתי על עצמי ?
כל משבר יש בו קריאה לצמיחה והתפתחות אישית
אתה שם את האצבע בצורה מדויקת על נקודת הצמיחה שקוראת לך כרגע – לדבר אותי , להשמיע את קולי מבפנים גם כשחיותו אותי לתפיסות אחרות (גברים לא בוכים, אם מדברים רגשות זה אומר שאני חלש…)
אתה מתאר בצורה נכונה ומדויקת מה קורה לך בלב מבפנים והחוליה כרגע שמבקשת ריפוי זו היכולת לתת מקום לכאב הזה דרך ביטוי.
יש כמה דרכים לעבוד עם כאב:
אפשר לעשות את זה דרך שיחה , כתיבה, ציור, רקוד
מתוך ניסיון אישי יש צורך בליווי – כי לפעמים הכאב הוא כל כך גדול ועוצמתי שהוא צובע את כל חיינו ואין לנו יכולת לצאת ממנו לבדנו.
לנשום לרגע אויר ולהתחיל ליצור מציאות חדשה ובריאה.
מקווה שעזרתי ולו רק לרגע למצוא כיוון ולהיטיב עם עצמיך
רואה את הכאב ומאחלת לך ימים מיטביים של ביטוי
סיגל
שמחה שאתה מודע למן פרדוקס שמתקיים בך,
מצד אחד חונכת כגבר לא להביע רגש שעלול להתפרש כחולשה ומצד שני מתקיים בך צורך לפרוק ולשתף.
אנחנו חיים בעולם תבניתי מתמטי.
ובעולם התבנתיהזה מתקיימות מערכות חוקים והתנהלויות שאנחנו אם נרצה או לא מושפעים מהם.
אני חושבת שאם היית נער היום בתקופה הנוכחית, הוריך היו מאפשרים לך להביע את כל קשת הרגשות.
הרי אנו בני אדם, הרגשות נועדו כדי להביע אותם.
הפרשנות שיש על הרגשות כחלשות או כמביעות עוצמה קשורות לאותן תבניות שחונכנו עליהם.
אז קודם כל ערער בתוכך את התפיסה שאם אתה מביע רגש כואב אתה חלש!!
ומשם פנה לטיפול רגשי שבו תוכל לפרוק, להיות מוכל ולקבל כלים להעצמה אישית.
בהצלחה