בחרתי להתגרש כי כבר לא הייתה אהבה, כי נשברתי מבפנים בזוגיות שכיבתה אותי. עזבתי את הבית בלית ברירה.
היום אני גר קרוב, והילדים איתי חצי מהזמן.
אבל קשה להם, מאוד. היום הבן שלי בכה ואמר שהוא לא רוצה הורים גרושים, הוא רק רוצה את שני ההורים שלו יחד.
הוא לא מבין למה זה קרה לו ואני לא מצליח להסביר מבלי להישבר בעצמי.
אני יודע שלא יכולתי להישאר במקום ההוא, אבל הלב שלי נשרף על מה שזה עשה להם.
הכאב על המשפחה שהתפרקה חי בי כל יום.
איך חיים עם זה?
הי ותודה על השיתוף, הסיטואציה שאתה מתאר אכן נשמעת כואבת מאוד והכאב הזה שאתה נושא מעיד על כמה אתה אבא אכפתי ואוהב וכמה חשוב שאתה נותן לעצמך להרגיש. אני רוצה להציע לך להסתכל על זה מנקודת מבט אחרת: זה לא שהפכת לאבא פחות טוב אלא להפך. עשית צעד קשה כי לפי מה שתיארת היית חייב להציל את עצמך, לא כי רצית לפרק להם את המשפחה ולמעשה בחרת להיות אדם טוב יותר, נאמן לעצמו ובסוף גם מאושר יותר וזה מאוד חשוב ותומך גם בילדים.
הצעד הזה היה מבחינתך הכרחי והייתי בודקת עד כמה אתה מרגיש שלם איתו. הילדים צריכים לקבל מההורים חמלה לתחושות שלהם, מקום להרגיש בטוח עם התחושות שהם מעלים וכדי להצליח לתת להם את זה- אנחנו ההורים בעצמנו צריכים קודם כל להרגיש חמלה כלפי עצמנו ולהיות בטוחים ושלמים עם ההחלטה כדי להצליח לתווך אותה לילדים. הרצון שלו שתחזרו לחיות יחד הוא טבעי ונורמלי והכאב שלהם הוא אמיתי, אבל הוא לא אומר שטעית. אתה יכול להגיד לו: “אני מצטער על איך שאתה מרגיש ואני מבטיח לך שעשינו כל מה שיכולנו כדי שזה יקרה אבל הבנו שנהיה יותר מאושרים לחיות בנפרד וזה לא באשמתך. גם לי קשה וגם אני מתגעגע לפעמים. אני פה ותמיד איתך גם כשאנחנו לא ביחד. גם אבא וגם אמא תמיד נשארים ההורים שלך ואנחנו עדיין משפחה, גם כשאנחנו לא באותו בית.”
לא צריך להיות חזק כל הזמן רק להצליח לראות את העוגנים מתחת לקושי ואת הדרך להיות שם ואיך להתחבר חזק עם הילדים בתקופה המורכבת הזו. בהצלחה!
תודה על השיתוף הכואב.
אתה מתאר מצד שעוברים הרבה מאוד אנשים גרושים בתחילת הדרך.
לכולכם, לכל המשפחה קשה. בטח לילדים שלא ביקשו את כל השינויים האלה.
אתם עוברים תקופת הסתגלות. מעבר מסוג אחד של משפחה לסוג אחר.
אני מבינה אותו. הוא רוצה לחזור למוכר. למה שהוא מכיר ויודע. הוא רוצה שתיקח לו את הכאב.
אחד התפקידים הכי קשים לנו כהורים, הוא ללמד אותם לעבוד משברים.
לא לקחת את הכאב מיד, אלא ללמד אותם לעבור את הכאב ולצמוח ממנו.
וזו בדיוק ההזדמנות שלך עכשיו.
להחזיק לו את היד. להבין אותו. לבכות איתו ולצלוח איתו את הקושי הגדות.
בהמשך, תוכל ללמד אותו איך נראית מערכת יחסים זוגית טובה, תוכל להראות לו שזה חשוב לדאוג לעצמו ולחיות חיים שעושים לך טוב.
ההתחלה היא קשה.
אחריה, אפשר לצמוח ולפרוח 🙂
כל עוד תרגיש אשמה שאתה הגורם לגירושין,
אתה תשמע את זה מהסובבים אותך , כלומר הילדים בעיקר.
אם אינך מסתייע בטיפול רגשי, ממליצה לך לעשות זאת כדי ליצור שלום בתוכך.
האדם הינה ישות מורכבת ומרובדת.
מבחינת המחשבה שלך אתה סגור לגבי הגירושין,
אך הרגש לא גיבה זאת.
ולכן עליך לעבוד על המערך הרגשי שלך.