אני לא מצליחה להרגיש כלפיו שום דבר חוץ משנאה.
וזה כל כך כואב.
אני מרגישה שכמעט לא נשאר בי כלום!
אין כוח, אין תקווה, אין חשק להיות חזקה.
אני רק רוצה להיעלם, לנוח, לנשום.
מתמודדים עם אתגרים כלכליים סביב גירושין או פרידה?
בפורום זה תוכלו לשאול שאלות ולקבל תשובות מיועצים פיננסיים מנוסים, על ניהול תקציב, חלוקת נכסים, משכנתאות, מזונות ועוד.
💰 כי החלטות כלכליות טובות מתחילות בהבנה נכונה ובייעוץ מהימן.
אני בת 40, לא עבדתי עשר שנים.
לבד עם שלושה ילדים, שכר דירה על הראש ואין לי מושג מאיפה מתחילים.
איך מארגנים את החיים הכלכליים כשאין מאיפה להתחיל?
ואיך בכלל פונים לעורך דין כשאין תקציב לזה?
אם מישהי עברה תהליך דומה אשמח לשמוע איך התחלתן.
אני מרגישה שאני רוצה להתחיל לחזור לעצמי אבל האמת היא שאני כבר לא בטוחה מי אני בכלל.
מרגישה חלשה, רועדת, תלויה באחרים.
איפה מתחילים לבנות עמוד שדרה מחדש?
איך חוזרים לעמוד על הרגליים רגשית, נפשית, פנימית?
אם מישהי הייתה שם, אשמח לשמוע איך עשיתן את הצעד הראשון.
אני מגדלת את שלושת הילדים לבד.
מאז שנפרדנו, אני בקושי סוגרת את החודש.
החגים מביאים איתם רצון לתת – בגדים חגיגיים, ארוחה כמו שהיו רגילים אליה, אפילו רק סידור פרחים לשולחן…
אבל כשאני רואה את הסל הקניות בסופר, אני מרגישה שאני נחנקת.
האם חובה 'לעמוד בסטנדרט' של החג?
איך מנהלים תקופת חגים בלי להתמוטט כלכלית?
בחרתי להתגרש כי כבר לא הייתה אהבה, כי נשברתי מבפנים בזוגיות שכיבתה אותי. עזבתי את הבית בלית ברירה.
היום אני גר קרוב, והילדים איתי חצי מהזמן.
אבל קשה להם, מאוד. היום הבן שלי בכה ואמר שהוא לא רוצה הורים גרושים, הוא רק רוצה את שני ההורים שלו יחד.
הוא לא מבין למה זה קרה לו ואני לא מצליח להסביר מבלי להישבר בעצמי.
אני יודע שלא יכולתי להישאר במקום ההוא, אבל הלב שלי נשרף על מה שזה עשה להם.
הכאב על המשפחה שהתפרקה חי בי כל יום.
איך חיים עם זה?
אנחנו בדרך למשמורת משותפת, ויש לנו כוונות טובות להצליח בשיתוף ההורות.
אבל אני שומע דעות שונות לגבי המשמעות האמיתית של משמורת משותפת, מבחינה משפטית וכלכלית.
מה בעצם כוללת המשמורת המשותפת ? איך זה משפיע על תשלומי המזונות ועל החלוקה של האחריות היומיומית ?
אשמח לשמוע מניסיונכם ולברר מה חשוב לדעת מראש.
הביטחון שלי קיבל מכה חזקה, אני מרגיש ויודע שאני לא אותו אדם שהייתי.
איך אפשר להשתקם ולא לתת לפרידה להשפיע על הביטחון העצמי שלי מול נשים בעתיד ?
אני לא רואה איך אחזור להאמין בעצמי מול זוגיות חדשה
הורי, בני 75+, החליטו להיפרד ולעבור להתגורר בנפרד.
אין להם נכסים משותפים, אך קיים חשבון בנק משותף וכן הסכם ממון שנחתם בשנים האחרונות בעקבות פערים כלכליים והלוואות.
כרגע הם לא ממהרים לבצע גירושין פורמליים כי לא יודעים מה ההשלכות שיביאו איתם ובפגיעה בכל אחד מהם.
המטרה היא לקבל תמונה מדויקת של ההשלכות והמשמעויות הכלכליות של גירושין בגיל הפנסיה לטובת קבלת החלטה מושכלת.
תודה מראש למי שיכול לשפוך אור.
בשנים הקודמות תמיד עשיתי את החגים לבד – בישולים, סידורים, תכנון לילדים.
עכשיו אני לבד אבל באמת.
יש לי משפחה וחברים, אני יכולה לבקש שיבואו לעזור, לשבת איתי.
אבל יש בי קול שאומר 'תתמודדי לבד את כבר לא חלק ממשפחה'.
האם לבקש עזרה? איך בכלל מבקשים עזרה בלי להרגיש נזקקת?
ארגיש כאילו לקחו ממני את העצמאות..
אני עובר תקופה לא פשוטה עם אשתי, ואנחנו בתהליך פרידה.
חשוב לי לשמור על יציבות כלכלית ולכן החלטתי לנסות לקנות את חלקה בדירה המשותפת.
על הנכס קיימת משכנתא קטנה של כ־200,000 ש"ח, ויש לי גם הלוואות נוספות שאינן קשורות לדירה.
פניתי לבנק בבקשה להלוואה, אך נאמר לי שאני לא עומד ביחס ההחזר וכי לא ניתן לאשר לי את ההלוואה.
אני מרגיש מבולבל ואבוד, ומחפש דרכים שיאפשרו לי לממש את הכוונה הזו.
האם יש פתרונות או אפשרויות אחרות שיכולות לעזור לי במצב כזה?
לפעמים זה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.
אני סגור בממ"ד עם הילדה מאז יום שישי, והגרושה שלי מטיילת בחופים, מצטלמת ומשוויצה ברשתות החברתיות, היא נראית שמחה ומאושרת.
ואני מתמודד עם הצפה של הודעות וסקרנות סביב הסיפור שלנו.
15 שנות זוגיות שהסתיימו, ואני לבד עם דיכאון, פחדים, חרדות, ריקנות ובדידות.
אני מנסה לתפקד בשביל הילדה שלי, לשים מסכה מול העולם אבל בפנים נשבר.