החג מתקרב, וטרם דיברנו על החלוקה.
לא קבענו בדיוק איפה יהיו הילדים, מכיוון שכל אחד חיכה שהשני ייזום.
אבל האמת? לי לא נעים.
אני מרגיש שכל פעם שאני מעלה נושא פרקטי, אני נתפס כ"מתקטנן" או "בעייתי".
אז שתקתי ועכשיו נשארו ימים בודדים לחג.
איך מבקשים הסדרה של נושא רגיש כזה בלי שזה יתפוצץ?

אני לא מראה רגשות בדרך כלל, אבל בפנים אני מרוסק.
תמיד חינכו אותי ש"גבר לא בוכה" אבל עכשיו הלב שבור, והכאב לא נותן מנוחה.
איך לומדים לדבר על זה בלי להרגיש חלש ?
איך פותחים את זה מול מישהו בלי להרגיש שוויתרתי על עצמי ?

איך בונים יציבות כלכלית מחדש אחרי הגירושין ?

לפעמים זה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.
אני סגור בממ"ד עם הילדה מאז יום שישי, והגרושה שלי מטיילת בחופים, מצטלמת ומשוויצה ברשתות החברתיות, היא נראית שמחה ומאושרת.

ואני מתמודד עם הצפה של הודעות וסקרנות סביב הסיפור שלנו.
15 שנות זוגיות שהסתיימו, ואני לבד עם דיכאון, פחדים, חרדות, ריקנות ובדידות.
אני מנסה לתפקד בשביל הילדה שלי, לשים מסכה מול העולם אבל בפנים נשבר.

בחרתי להתגרש כי כבר לא הייתה אהבה, כי נשברתי מבפנים בזוגיות שכיבתה אותי. עזבתי את הבית בלית ברירה.
היום אני גר קרוב, והילדים איתי חצי מהזמן.
אבל קשה להם, מאוד. היום הבן שלי בכה ואמר שהוא לא רוצה הורים גרושים, הוא רק רוצה את שני ההורים שלו יחד.
הוא לא מבין למה זה קרה לו ואני לא מצליח להסביר מבלי להישבר בעצמי.

אני יודע שלא יכולתי להישאר במקום ההוא, אבל הלב שלי נשרף על מה שזה עשה להם.
הכאב על המשפחה שהתפרקה חי בי כל יום.

איך חיים עם זה?

אני לא מצליחה להרגיש כלפיו שום דבר חוץ משנאה.
וזה כל כך כואב.
אני מרגישה שכמעט לא נשאר בי כלום!
אין כוח, אין תקווה, אין חשק להיות חזקה.
אני רק רוצה להיעלם, לנוח, לנשום.

אני בת 40, לא עבדתי עשר שנים.
לבד עם שלושה ילדים, שכר דירה על הראש ואין לי מושג מאיפה מתחילים.
איך מארגנים את החיים הכלכליים כשאין מאיפה להתחיל?
ואיך בכלל פונים לעורך דין כשאין תקציב לזה?

אם מישהי עברה תהליך דומה אשמח לשמוע איך התחלתן.

הבן שלי בן 7, ובגלל שהשנה הוא לא איתי בערב חג, אלא עם אמא שלו, כבר התחלתי "לפצות" אותו מראש:
טיול מיוחד ביום למחרת, מתנה קטנה, וגם הבטחתי לו לבחור קינוח ליום השני.
אבל בפנים… משהו בי מרגיש שאני מנסה לקנות את האהבה שלו מחדש.
ואולי הוא בכלל לא מרגיש צורך בפיצוי, אלא אני?
איך יודעים מתי זה פינוק חיובי, ומתי אני פשוט מכסה על תחושת אשמה?
אשמח להכוונה, תודה לעוזרים ולעוזרות.

החלטנו להתקדם לגירושים, ויש כבר תאריך לקבלת הגט. הבנתי שזה ארוע לא קל. איך מתכוננים ליום הזה?

איך בונים מחדש את הביטחון העצמי בקריירה אחרי הגירושין ?

הבת שלי בוכה כמעט כל פעם אחרי שהיא חוזרת ממנו.
זה שובר אותי ומדיר שינה מעיניי. אני מרגישה שאני אמא לא מספיק טובה.
איך מתמודדים עם זה?

עם עליית המדד, אני תוהה אם יש מקום לבקש גם העלאה במזונות.

איך עושים את זה בפועל, במיוחד כשאין יותר עו"ד או מגשר שמעורבים בתהליך ?

נפרדנו בהסכמה, אחרי תהליך לא פשוט אבל מכבד. הסכמנו גם על זמני השהות, כולל חגים.
השנה, ערב ראש השנה לא אצלי. זאת פעם ראשונה מאז שהם נולדו שלא אכין להם בגדים חגיגיים, לא אארח, לא אגיש להם תפוח בדבש.
אני מרגישה שגנבו לי את המקום שלי כאמא.
הם כן יחזרו אליי למחרת, אבל הלב שלי כבר עכשיו מצטמק.
איך מצליחים לעבור את זה בלי שהלב יתפרק?
איך בונים משמעות לחג, גם כשלא חוגגים עם הילדים?

איך מתאמים גבולות אחידים בין 2 בתים ?

אני בתהליך גירושים ויש לנו נכס משותף שאין עליו משכנתא.
הייתי מאוד רוצה שהנכס יישאר ברשותי, אבל כרגע אין לי כסף נזיל כדי לרכוש את חלקו.
האם קיימת אפשרות לקחת משכנתא על הנכס כדי שאוכל להעביר אותו על שמי?

אני עובר תקופה לא פשוטה עם אשתי, ואנחנו בתהליך פרידה.
חשוב לי לשמור על יציבות כלכלית ולכן החלטתי לנסות לקנות את חלקה בדירה המשותפת.
על הנכס קיימת משכנתא קטנה של כ־200,000 ש"ח, ויש לי גם הלוואות נוספות שאינן קשורות לדירה.
פניתי לבנק בבקשה להלוואה, אך נאמר לי שאני לא עומד ביחס ההחזר וכי לא ניתן לאשר לי את ההלוואה.
אני מרגיש מבולבל ואבוד, ומחפש דרכים שיאפשרו לי לממש את הכוונה הזו.
האם יש פתרונות או אפשרויות אחרות שיכולות לעזור לי במצב כזה?

הילדים יהיו איתי השנה בערב חג.
אני יכולה להכין ארוחה קטנה רק לנו, אבל אני גם שוקלת להזמין את אחותי עם המשפחה שלה, או אולי חברים שגם גרושים.
מצד אחד, לא רוצה להרגיש לבד.
מצד שני, לא רוצה להפוך את החג למסיבת רחמים.
מה עדיף לילדים – אינטימיות משפחתית או חג 'גדול' ומלא יותר?

אנחנו עדיין בלי הסכם רשמי. הכול בעל-פה.
אבל עכשיו החגים מתקרבים, וכל אחד מושך לכיוון שלו והוא אומר שהילדים צריכים להיות אצלו בערב חג כי 'כך היה בשנה שעברה'.
אני לא מרגישה שיש לי כלים להתמודד עם זה.
האם יש דרך חוקית או מגשרת להסדיר את ענייני החגים כשאין עדיין הסכם חתום?

איך לעזור לילדים לשרוד את תקופת הגירושין ולמזער את הנזקים?

בשנים הקודמות תמיד עשיתי את החגים לבד – בישולים, סידורים, תכנון לילדים.
עכשיו אני לבד אבל באמת.
יש לי משפחה וחברים, אני יכולה לבקש שיבואו לעזור, לשבת איתי.
אבל יש בי קול שאומר 'תתמודדי לבד את כבר לא חלק ממשפחה'.
האם לבקש עזרה? איך בכלל מבקשים עזרה בלי להרגיש נזקקת?
ארגיש כאילו לקחו ממני את העצמאות..

איך מסבירים לילד על הפרידה בצורה שתשמור על תחושת ביטחון ?

אני מרגישה שאני רוצה להתחיל לחזור לעצמי אבל האמת היא שאני כבר לא בטוחה מי אני בכלל.
מרגישה חלשה, רועדת, תלויה באחרים.
איפה מתחילים לבנות עמוד שדרה מחדש?
איך חוזרים לעמוד על הרגליים רגשית, נפשית, פנימית?

אם מישהי הייתה שם, אשמח לשמוע איך עשיתן את הצעד הראשון.

היינו משפחה עם מסורת – תפוח בדבש בסבתא, שיר פתיחה קבוע, שיחות נפש.
מאז שנפרדנו, החג מרגיש כאילו איבד את הנשמה.
אני רוצה לבנות משהו חדש לעצמי ולילדים אבל אני לא יודע מאיפה מתחילים.
איך יוצרים טקס חגיגי חדש שלא ירגיש מאולץ או מלאכותי?

הוא בגד בי, אבל אני זאת שבורה.
אני לא מצליחה לעצור את הסרטים שרצים לי בראש!
איך ממשיכים לתפקד כשנשבר הלב?
איך שוכחים, או לפחות נרגעים?