הכל משתנה סביבי, הבית, השגרה, אפילו המעגל החברתי.
יש רגעים שאני מצליח להחזיק מעמד ויש ימים שהכל מתמוטט.
איך שומרים על יציבות נפשית כשמרגישים שהעולם מתהפך?

אני במצב מורכב עם האקס שלי, אנחנו בנתק מוחלט והוא לא מגיב אפילו להודעות בסיסיות שקשורות לילדים.
הבן הגדול שלי (בן 6) חוזר לפעמים עם אמירות קשות, שאבא שלו אומר לו עליי דברים מכאיבים כמו לא אחראית, אמא רעה ואפילו מספרים לו דברים לא נכונים עליי. הם אומרים לו לא לאהוב אותי, ומנסים לזרוע בינינו קרע.
פניתי לעובדת סוציאלית, אבל לא הרגשתי שיש שינוי או התערבות מצידה.
אני מפחדת לאבד את החיבור עם הילדים שלי ולפגוע בקשר האוהב שאני מנסה לשמר איתם.

איך מתמודדים ואילו צעדים יעזרו לי להגן על הילדים ולשמור על החיבור אליהם ?

במהלך תקופת המלחמה אני עובדת בעבודה חיונית (בבית חולים) ויש לי משמורת מלאה על הילדים. בזמן שהם בבית ואין מסגרות, הגרוש מסרב לקחת חלק בטיפול בהם ואני נשארת חסרת אונים.
– מה החוק אומר במצב כזה?
– האם יש תקנות שמחייבות את ההורה השני לקחת אחריות בימי חירום?
– איך הייתן מתמודדות עם סיטואציה כזו?
אשמח לשמוע עצות, סיפורים דומים וכל פיסת מידע שיכולה לעזור.

איך בונים יציבות כלכלית מחדש אחרי הגירושין ?

על הנכס המשותף שלנו יש משכנתא ואני רוצה לדעת מה עליי לעשות כדי שאוכל להעביר אותו על שמי ? תודה לעוזרים

היום עזבתי את הבית שבנינו יחד.
הכל מרגיש פתאום צפוף, קטן, זמני – אחרי הבית שהכיל אותנו.
הילדים לא רוצים לעבור, ואני מרגישה שאני שוב פעם שוברת להם משהו.
זה מרגיש כמו אובדן קטן.

איך קמים מהשבר הזה? איך ממשיכים מכאן עבורם וגם בשבילי?

אנחנו עדיין בלי הסכם רשמי. הכול בעל-פה.
אבל עכשיו החגים מתקרבים, וכל אחד מושך לכיוון שלו והוא אומר שהילדים צריכים להיות אצלו בערב חג כי 'כך היה בשנה שעברה'.
אני לא מרגישה שיש לי כלים להתמודד עם זה.
האם יש דרך חוקית או מגשרת להסדיר את ענייני החגים כשאין עדיין הסכם חתום?

החג מתקרב, וטרם דיברנו על החלוקה.
לא קבענו בדיוק איפה יהיו הילדים, מכיוון שכל אחד חיכה שהשני ייזום.
אבל האמת? לי לא נעים.
אני מרגיש שכל פעם שאני מעלה נושא פרקטי, אני נתפס כ"מתקטנן" או "בעייתי".
אז שתקתי ועכשיו נשארו ימים בודדים לחג.
איך מבקשים הסדרה של נושא רגיש כזה בלי שזה יתפוצץ?

המשפחה שלי תומכת בי, אבל גם שופטת אותי.
אמא שלי אומרת ש'ככה זה כשמתגרשים', שאקבל את זה כמו גדולה.
אבא שלי שותק, והאחים שלי פשוט לא שואלים כלום.
אני מרגישה לא שייכת ליד השולחן.
כאילו אני 'הגירושין' ולא הבת, האחות, האמא.
איך מדברים עם משפחה על התחושות האלה, מבלי להרגיש קטנה או מתלוננת?

איך מתמודדים עם בדידות בשבתות ובחגים כשהילדים הולכים?

אני לא מראה רגשות בדרך כלל, אבל בפנים אני מרוסק.
תמיד חינכו אותי ש"גבר לא בוכה" אבל עכשיו הלב שבור, והכאב לא נותן מנוחה.
איך לומדים לדבר על זה בלי להרגיש חלש ?
איך פותחים את זה מול מישהו בלי להרגיש שוויתרתי על עצמי ?

אם אנחנו מגיעים להסכם מזונות ומדור דרך מגשר, האם הפרוד יוכל בעתיד לפתוח את ההסכם בבית הדין הרבני ולבקש שינוי בגובה המזונות או המדור?
אני יודעת שאם ההסכם היה נחתם בבית הדין, ניתן לפתוח אותו במקרים של שינוי נסיבות מהותי, אבל האם זה נכון גם להסכם שנחתם דרך מגשר ?

ובמידה שכן, האם השינוי יתאפשר רק בבית הדין הרבני, או שגם בבית המשפט לענייני משפחה?
חשוב לי להבין את ההשלכות לפני שאנחנו חותמים.

הוא חוגג עם הילדים בחג, ואני שולחת איתם בגדים חדשים, מתנות לסבים וסבתות מהצד שלו, ומאכלים שהם אוהבים.
ואז, כשאני איתם, אני עושה הכול שוב אבל אין תיאום.
אני מרגישה כמו כספומט בלי גבול.
האם יש דרך לקבוע עקרונות לתיאום כלכלי לחגים? או שאני פשוט צריכה 'לבלוע את הצפרדע' כי זה חלק מהגירושים?
אשמח לטיפים וחוות דעת 🙂

אני בתחילת תהליך גישור, יש אווירה טובה בינינו, אבל אני לא רוצה לפספס משהו חשוב. מרגיש שיש מיליון סעיפים, ואני לא מבין חצי מהם.
מה חשוב לכלול בהסכם כדי להגן עליי ועל הילדים ? על מה מומלץ לשים לב במיוחד ?

הפער בינינו בהכנסות משמעותי, ועדיין מדברים על חלוקה שווה.
אני משתכר פחות ממנה..
האם זה אומר שאשלם פחות או יותר מזונות ?
איך זה עובד באמת מבחינת החוק והפרקטיקה ?

האם בחלוקת הפנסיות והמוצרים הפנסיוניים בגירושין משלמים מס ?

לצערי לא הכנסתי להסכם הגירושין סעיף שמתייחס לגיוס למילואים.
הילד במשמורת משותפת, אבל בפועל כשאבא שלו מתגייס הוא איתי כמעט כל הזמן, בלי הסדרה או פיצוי.
האם מישהי הכניסה להסכם הגירושין סעיף שמתייחס למצבים כמו גיוס למילואים או מצב חירום?
במידה ולא איך התמודדתן עם זה בפועל, ניסיתן לעדכן את ההסכם לאחר מכן?

אשמח ללמוד מניסיונכן או לקבל רעיונות לפתרונות.

החגים תמיד היו טעונים אצלי.
גם כשהיינו ביחד, כל חג היה מלחמת עולם על מי הולכים, כמה זמן, איפה ישנים.
ועכשיו? הכל נפער מחדש.
הריח של התבשילים, השירים, אפילו הצלחות, מחזירים אותי לריבים.
אני מנסה לבנות שגרה חדשה, אבל החגים מפעילים לי כל כפתור.
איך מצליחים לשבור את ההרגלים הכואבים, מבלי לנתק את כל מה שהיה?

לפעמים זה מרגיש כאילו סוף העולם הגיע.
אני סגור בממ"ד עם הילדה מאז יום שישי, והגרושה שלי מטיילת בחופים, מצטלמת ומשוויצה ברשתות החברתיות, היא נראית שמחה ומאושרת.

ואני מתמודד עם הצפה של הודעות וסקרנות סביב הסיפור שלנו.
15 שנות זוגיות שהסתיימו, ואני לבד עם דיכאון, פחדים, חרדות, ריקנות ובדידות.
אני מנסה לתפקד בשביל הילדה שלי, לשים מסכה מול העולם אבל בפנים נשבר.

הורי, בני 75+, החליטו להיפרד ולעבור להתגורר בנפרד.
אין להם נכסים משותפים, אך קיים חשבון בנק משותף וכן הסכם ממון שנחתם בשנים האחרונות בעקבות פערים כלכליים והלוואות.
כרגע הם לא ממהרים לבצע גירושין פורמליים כי לא יודעים מה ההשלכות שיביאו איתם ובפגיעה בכל אחד מהם.

המטרה היא לקבל תמונה מדויקת של ההשלכות והמשמעויות הכלכליות של גירושין בגיל הפנסיה לטובת קבלת החלטה מושכלת.
תודה מראש למי שיכול לשפוך אור.

עם עליית המדד, אני תוהה אם יש מקום לבקש גם העלאה במזונות.

איך עושים את זה בפועל, במיוחד כשאין יותר עו"ד או מגשר שמעורבים בתהליך ?

אני בתחילתו של תהליך פרידה, שמתקיים כרגע ברוח טובה ובכוונה ללכת לגישור.
אנחנו הורים לשני ילדים צעירים, והכיוון הוא משמורת משותפת. מתכננים למכור את הדירה וכל אחד לשכור לעצמו דירה משלו.
יש בינינו פערי הכנסה, ואני מתחילה להבין שיש המון דברים שצריך לשים לב אליהם בהסכם, חלקם כנראה בכלל לא עלו לי לראש.
אשמח מאוד לשמוע מכם, ממה חשוב לא להתעלם ? אילו סעיפים או נקודות כדאי לבדוק היטב ?
תודה מראש על כל עצה מניסיון אישי

הוזמנתי לארוחת חג עם המשפחה המורחבת.
זה כולל גם דודים, בני דודים, אנשים שלא ראיתי שנים.
כמעט בטוח שישאלו 'מה שלום בעלך?', 'אתם לא באים ביחד?' או גרוע מזה, 'מה קרה?'.
אני לא יודעת אם להכין תשובה, לשקר, להתבדח או להגיד 'אני לא מדברת על זה'.
איך מתמודדים עם שאלות פולשניות בערב ראש השנה?
יותר מאשמח לקבל טיפים פרקטיים 🙂

אנחנו בדרך למשמורת משותפת, ויש לנו כוונות טובות להצליח בשיתוף ההורות.
אבל אני שומע דעות שונות לגבי המשמעות האמיתית של משמורת משותפת, מבחינה משפטית וכלכלית.
מה בעצם כוללת המשמורת המשותפת ? איך זה משפיע על תשלומי המזונות ועל החלוקה של האחריות היומיומית ?
אשמח לשמוע מניסיונכם ולברר מה חשוב לדעת מראש.