ילדים להורים גרושים – רעידת אדמה רגשית גם כשהכול "מתנהל יפה"
תהליך גירושים הוא שינוי עמוק ומשמעותי בחייו של ילד.
גם כשהוא נעשה בצורה מתורבתת, גם כששני ההורים נשארים מעורבים, גם כשאין מאבקי משמורת, עצם הפירוק של המסגרת המשפחתית פוגע בתחושת הביטחון, הרצף והאמון של הילד בעולם.
ילדים זקוקים ליציבות.
הם משקיעים את כל עולמם בהורים שלהם, במבנה המשפחתי שהם רגילים אליו, באשליית הנצחיות של "אמא ואבא תמיד יהיו שם יחד".
כאשר המבנה הזה מתפרק, הילד חווה, גם אם לא תמיד במודע – אובדן.
ולפעמים אפילו בגידה.
השקט – מנגנון הגנה, לא עדות לרוגע בקרב ילדים להורים גרושים
התגובות של ילדים לגירושים שונות ומגוונות.
יש ילדים שבוכים, כועסים, מדברים הרבה.
אחרים מציגים שינויי התנהגות כמו חוסר שקט, תוקפנות או נסיגה פתאומית בתפקוד.
אבל יש גם את "הילדים הטובים".
אלה שלא עושים בעיות, לא שואלים שאלות, לא בוכים ולא מתפרצים.
ילדים שקטים.
על פניו, הם אלה שגורמים להורים להרגיש שהם הצליחו. "הילד שלי בוגר, הוא לא נשבר, הוא ממשיך כרגיל".
אך דווקא אותם ילדים שקטים, ש"רק ממשיכים הלאה", עלולים לשאת את הכאב בפנים.
והם עושים זאת בשקט כי הם:
- לא רוצים להעמיס: הם קולטים שההורים בעצמם פגיעים, עייפים רגשית. הם לא רוצים להיות "עוד בעיה".
- מרגישים שהם צריכים להיות החזקים: לפעמים הם הבכורים, לפעמים פשוט רואים את אמא או אבא בוכים, ומרגישים שאסור להם להישבר.
- לא יודעים איך לבטא את מה שהם מרגישים: ילדים צעירים מתקשים לשייך מילים לרגשות עמוקים של אובדן, בלבול, פחד או כעס.
- לא מקבלים לגיטימציה להביע כאב: אם הסביבה משדרת ש:"הכל בסדר", "זה לטובה", או "לפחות אין צעקות בבית", הילד מבין שאין מקום לקול שלו.
מה קורה לילדים להורים גרושים שלא מקבלים מקום לרגשותיהם?
כאשר הילד שותק, הוא לא מפסיק להרגיש.
הוא רק דוחק את הרגשות פנימה.
רגשות לא מעובדים במיוחד של כאב, פחד, חוסר אונים או תחושת אשמה, עלולים להצטבר ולהשפיע על התפתחות הזהות, מערכות היחסים בעתיד והבריאות הרגשית והפיזית.
במקרים רבים, ילדים אלה עלולים לפתח:
- חרדות לא מוסברות
- תחושת ערך עצמי נמוכה
- קושי בבניית קשרים אינטימיים בבגרות
- נטייה לרצות אחרים על חשבון עצמם
- דיכוי רגשי שמוביל להתפרצות פתאומית בגיל ההתבגרות
למה עזרה רגשית היא לא מותרות, אלא צורך במיוחד בקרב ילדים להורים גרושים?
תהליך של ליווי רגשי לילדים בזמן גירושים הוא לא "טיפול" במובן של "יש להם בעיה".
זהו תהליך של תמיכה, הכלה והסברה שמאפשר לילד לעבד את מה שעובר עליו בתוך מרחב בטוח, לא שיפוטי, לא לחוץ.
במפגש כזה הילד לומד:
- לתת שמות לרגשות שהוא חווה
- להבין שמה שהוא מרגיש – נורמלי ולגיטימי
- לקבל מקום שבו הוא לא צריך להגן על אף אחד – רק להיות עם מה שיש
- לחזק את הביטחון העצמי ואת היכולת לבטא את עצמו
ההורים כמודל – גם כאן
חשוב לזכור: הורים הם המראה הרגשית של הילד.
כשהורה מתכחש לקושי, משדר שהכול "בסדר", או נמנע מלדבר על התחושות שלו, הילד לומד שזה לא בטוח להביע רגשות.
דווקא בתקופת פרידה, יש ערך אדיר בלהיות כן עם הילדים (בהתאם לגילם), להראות שגם למבוגרים קשה, אבל שאפשר להתמודד עם זה ביחד.
זה לא אומר לשתף אותם בפרטי המאבק או בכאב הלא מעובד של ההורה, אלא להראות פגיעות אנושית בריאה.
לומר למשל: "גם לי לפעמים קשה, אבל אני מוצאת דרכים להתמודד. ואני כאן בשבילך, תמיד".
ילדים להורים גרושים – איך תדעו אם הילד שלכם צריך עזרה?
כמעט כל ילד בתקופת גירושים מרוויח מתהליך רגשי תומך.
הנה כמה סימנים שדורשים תשומת לב מיוחדת:
- שקט קיצוני או הסתגרות
- היעדר תגובה לשינויים
- הימנעות משיח רגשי
- שינויי התנהגות- בתיאבון, בשינה, בבית הספר
- תחושת אשמה (מביע משפטים כמו "זה בגללי", "אם הייתי מתנהג יותר טוב זה לא היה קורה")
- לקיחת תפקיד "המטפל" בהורה (ילד שדואג להורה ומנסה לחזק אותו)
לסיכום – להקשיב למה שלא נאמר
דווקא הילד שלא מדבר צריך שנקשיב לו יותר.
דווקא הילדה שלא מתפרצת זקוקה שנתקרב אליה בזהירות.
לא כל שקט הוא רוגע.
לא כל ילד "מסתדר לבד".
לפעמים דווקא הילדים ה"נוחים" ביותר הם אלה שמחביאים סדקים עדינים בלב.
במקום לפרש שקט כעובדה שילד “בסדר”, כדאי לשאול מה הוא לא מרשה לעצמו להגיד? מה הוא מנסה להסתיר כדי לשמור עליי? השאלות האלה לא נועדו לעורר אשמה, אלא להחזיר אלינו, ההורים, את האחריות לראות, להרגיש, ולפעול מתוך אהבה עמוקה.
כי ילדים גם אם הם לא אומרים כלום, תמיד מרגישים.
התפקיד שלנו הוא לא רק לפרנס ולהגן, אלא גם להיות המקום שבו מותר להם להיות בדיוק כפי שהם, עצובים, פוחדים, מבולבלים.
ושם, מתוך הקשבה עמוקה מתחיל הריפוי.
כאן עבורכם.
סיגל מושקוביץ – צמיחה מתוך משבר
