גירושים – הדגלים האדומים שגיליתי כשהתגרשתי
אם את או אתה קוראים את המילים האלה מתוך תהליך פרידה בראש, בלב או כבר במסמכים, אולי גם אצלכם מתחילים להתרומם אותם דגלים.
גירושין הם לא רק פרידה ממישהו אחר.
לפעמים זו פרידה מהרגלים שקטים, מכאיבים, שהרחיקו אותנו מעצמנו. וזו גם הזדמנות.
הזדמנות לבחור לראות, לזהות, ולבנות מחדש את מערכת היחסים עם מי שתמיד יהיה אתכם: אתם עצמכם.
גירושים – ששת הדגלים האדומים ואיך ניתן להתמודד עימם
הנה שישה דגלים אדומים שכדאי לזהות דווקא עכשיו – ברגעים הכי רגישים, שבהם הכי קל לוותר על עצמנו – שזה בדיוק הזמן לגלות את עצמנו מחדש:
- ביקורת עצמית מוגזמת
בתוך תהליך גירושין, עולה לעיתים קול פנימי מאשים:
"איפה טעיתי ?", "למה לא ראיתי את זה ?", "איך לא הבנתי שזה לא יצליח ?"
הקול הזה שוחק.
הוא שומר אותנו במקום קורבני, מרחיק מהתפתחות אמיתית.
אפשר ללמוד בלי להלקות את עצמנו, נסו להמיר את השאלה "מה לא עשיתי טוב ?" ל- "מה למדתי על עצמי?".
זו לא קלישאה פסיכולוגית, זו דרך להחזיר לעצמנו שליטה.
להתמודדות עם הדגל הזה- אני ממליצה לפתוח כל בוקר בשלוש הכרות תודה חיוביות לעצמכם.
אפילו אם זה מרגיש מוזר, זה משנה את השיח הפנימי עם הזמן.
- התעלמות מההצלחות
גירושין עלולים להרגיש כמו כישלון, אבל מה עם כל מה שכן הצליח ? האומץ, הסבלנות, ההחזקה לאורך זמן, ואפילו ההחלטה לשחרר את מה שכבר לא עובד ?
עצם זה שאתם כאן, קוראים, שואלים, מרגישים, זו הצלחה.
לא לתת לטעויות לקבוע את הערך של כל המסע, אלא מעצם זה שנלמד מהן ונשפר זו ההצלחה.
להתמודדות עם הדגל הזה- כדאי בכל ערב, לרשום לעצמכם דבר אחד שעשיתם היום שאתם גאים בו.
גם אם זה "הצלחתי להוציא את הילדים מהבית בלי לאבד את זה".
- השוואה לאחרים
"היא התגרשה וישר פרחה", "הוא כבר בזוגיות עם מישהי שנראית כמו דוגמנית", ואני ? אני רק שורד/ת… אבל זה לא מרוץ או תחרות. זו דרך. והיא שלכם בלבד.
מה שאנחנו רואים אצל אחרים זו תמונה חיצונית, הרבה פעמים עם פילטר.
אנחנו לא רואים את הלילות הארוכים, הדמעות במקלחת, השיחות מול עורך הדין.
השוואות חונקות את האותנטיות של תהליך ההתפתחות האישי, ומרחיקות את הריפוי.
להתמודדות עם הדגל הזה- פעם ביום, עצרו ושאלו: "מה אני צריכ/ה היום ?" – לא מה אחרים עושים, אלא מה נכון לי עכשיו.
- חוסר גבולות פנימיים
גירושין אינם סוף המסע, הם סוף של דרך והתחלה של דרך חדשה וזו תקופה מבלבלת ומציפה.
יש ילדים, עבודה, עורכי דין, הורים, חברים, וכולם רוצים משהו, צריכים משהו.
דווקא עכשיו, גבולות הם מצילי חיים.
אם אתם אומרים "כן" כשכל הגוף שלכם צועק "לא", זה לא רק ויתור, זו שחיקה עצמית של הרצון והצורך שלנו.
להתמודדות עם הדגל הזה- בחרו סיטואציות בהן תוכלו לבדוק רגע: זה נכון לי? האם אני רוצה לומר “לא”? מותר לכם ללמוד את הגבולות שלכם.
- הזנחת צרכים ומטרות אישיות
לפני הגירושים אולי ויתרתם על עצמכם כדי "להחזיק את הבית".
עכשיו, קל להרגיש שאין זמן או מקום לעצמכם, אבל זה בדיוק הזמן לשאול מחדש: מה איתי ? מה אני רוצה ?
כשאנחנו שוכחים את עצמנו, החיים שלנו מתנהלים לפי התסריט של אחרים.
דווקא עכשיו אפשר להתחיל לכתוב פרק חדש.
להתמודדות עם הדגל הזה- ממליצה בחום לבחור "פרויקט גירושים משלכם", משהו שתמיד חלמתם לעשות.
אצלי זה היה הספר "יוצאת לאור", שהפך למסע של ריפוי ושליחות.
הספר זמין לרכישה (גם במהדורה דיגיטלית)- https://did.li/XKGrl
בפרק הראשון של ספרי "יוצאת לאור", אני משתפת ברגע ההוא, הרגע שבו הבנתי שאני כבר לא מזהה את עצמי יותר.
לא היה ריב גדול, לא צעקות או סערה.
רק שקט.
שקט צורם של אישה שאיבדה את הקול שלה, ששכחה לבחור גם בעצמה.
- התעלמות מרגשות וצורך בשינוי
לפעמים אנחנו יודעים שמשהו לא עובד, אבל מדחיקים.
נשארים כי זה מוכר, "ככה זה", כי "כולם ככה".
אבל הלב יודע. הגוף יודע. הנשמה יודעת.
תחושות ורגשות הם מצפן, לא אויב. אם נקשיב להם, הם יובילו אותנו הלאה.
כשעולה רגש כואב- עצב, כעס, געגוע, תנו לו מילים. כתבו בלי שיפוט, בלי לייפות. רגשות שרואים אותם, מתבהרים.
לסיום – גירושים ותחילתה של דרך חדשה
הדגלים האדומים האלו, ביקורת, השוואות, חוסר גבולות, לא התחילו בגירושים. הם היו שם קודם.
אבל עכשיו, כשמה שהתפרק כבר לא מסתיר אותם, יש גם הזדמנות לבנות לא רק את חייכם כפי שחלמתם, אלא קשר מחודש עם עצמכם.
כשאנחנו מתעלמים מהדגלים הללו, אנחנו פוגעים לא רק בעצמנו, אלא גם בכל מערכות היחסים שלנו.
אם אנחנו לא מכבדים את עצמנו ואת הגבולות שלנו, קשה לצפות שאחרים יכבדו. אם אנחנו לא אוהבים את עצמנו, יהיה לנו קשה לקבל ולהכיר באהבה ובמחמאות מהסביבה.
העבודה הפנימית לא תמיד קלה, אך כשאנחנו מתחילים להעניק לעצמנו את מה שאנחנו מחפשים מבחוץ: הערכה, כבוד, אהבה והקשבה,
אנחנו מושכים אל חיינו מערכות יחסים שמשקפות את האיכויות הללו.
אם קראתם וראיתם את עצמכם באחד או יותר מהדגלים האדומים בגירושים, זו לא חולשה, זו אנושיות.
זה סימן שהלב מבקש שינוי וזו הזמנה להתחיל להקשיב. אל תנסו לשנות הכל בבת אחת.
בחרו כל פעם בהתנהלות אחת שתרצו לשפר והתחילו בשינוי אחד קטן.
היו סבלניים כלפי עצמכם, זהו תהליך של שיפור מתמיד ותמיד יהיה עוד לאן לשאוף.
עכשיו, ברגע הזה, עשו כמיטב יכולתכם וזה טוב מספיק, כי כשאנחנו בוחרים לאהוב את עצמנו אנחנו מלמדים גם את העולם איך לאהוב אותנו.
אם זיהיתם בכם דגלים אדומים, או אם יש לכם כל שאלה, דברו איתי.
אתם לא לבד. אפשר להפוך את התהליך להרבה יותר מעצים.
לין דרור – מאמנת אישית לליווי תהליכי שינוי והתפתחות
