בגירושין, בית אחד מתפצל לשניים, מה עובר על הילדים בתקופה המטלטלת הזו של גירושין?
גירושים הם לא רק שינוי לוגיסטי, הם שבר רגשי. עבור הילד, הבית ההורי הוא המסגרת הכי בטוחה שהוא מכיר. כשהוא מתפצל, נולדות תחושות חדשות, לעיתים כואבות:
- אובדן תחושת שגרה ויחידה משפחתית אחת
- קונפליקט נאמנויות – הילד לא תמיד יודע איך “לאהוב את שניהם” מבלי להרגיש שהוא בוגד באחד מהם
- רגשות מודחקים – כמו עצב, כעס, תסכול, אשמה, בלבול
- מעבר תמידי בין עולמות שונים – כללים אחרים, אווירה שונה, רמות סמכות משתנות
התוצאה? הילד נאלץ לנהל שני תפקידים שונים בשתי תרבויות הוריות. הוא עושה "סוויץ'" פנימי בכל פעם וכשהמבוגרים לא מסונכרנים, נוצר פתח למניפולציות, חוסר יציבות, או רגרסיות התנהגותיות.
גבולות אחרי גירושים – למה זה כל כך חשוב?
הורים גרושים רבים שואלים את עצמם:
“איך אציב גבולות אם אני ההורה ה’קשוח’ והוא ההורה ה’מפנק’?”
“מה יקרה אם הילד יכעס עליי?”
“האם אאבד את האהבה שלו אם אגיד לו לא?”
התשובה היא: לא תאבדו, אם תעשו את זה נכון.
גבול בריא אינו עונש. הוא מייצר לילד תחושת ביטחון, שייכות וידיעה ברורה מה מותר ומה לא.
הוא כמו גדר שמגדירה את שטח המשחק, לא חומה שמרחיקה.
איך נראה גבול בריא שהורים גרושים מציבים?
מומלץ שהצבת גבול ברור על ידי הורים גרושים תכיל:
- ברור, קצר, עקבי– לא משתנה לפי מצב רוח
- מותאם גיל – הגבול של בן 5 שונה מזה של בן 15
- נאמר באמפתיה, אך בנחישות – אפשר להבין את הקושי ועדיין לעמוד בהחלטה
- לא מתערער בגלל התגובה של הילד – גם אם יכעס, יבכה או יאמר “אני שונא אותך”
דוגמה לגבול בריא של הורים גרושים:
“אצל אמא מותר לראות טלוויזיה עד מאוחר”
תגובה מומלצת: “נכון, שם מותר. כאן הכללים אחרים אתה תצליח להסתדר, אני סומכת עליך.”
שני בתים, גבולות שונים לילדים של הורים גרושים? כן. וזה בסדר.
אחד האתגרים הכי גדולים של הורות אחרי גירושין הוא פער בין הבתים, אבל זה לא סוף העולם.
הילדים יודעים שיש הבדל בין מורים, חוגים או סבים והם יודעים להסתגל. כלומר, מצב של פערים בין בתים אינו זר לילדים של הורים גרושים.
המטרה היא לא ליצור אחידות כפויה , אלא:
- לאשרר את התחושות של הילד ("אתה צודק, זה מבלבל")
- לתת לו כללים ברורים בכל בית בנפרד
- לחזק את המסר: “אצל כל אחד יש כללים שונים ואתה מספיק חכם כדי להסתדר”
הורה גרוש.ה אחד יציב, מכיל, ואמין יכול להספיק כדי לייצר תחושת ביטחון. גם אם בצד השני הגבולות רכים או חסרים.
איך הורים גרושים יכולים להציב גבולות, תוך שמירה על שיתוף פעולה עם הילדים?
- כשמציבים את הגבול, להתייחס אליי ולא לילדים, כלומר שיח של “אני” ולא של “אתה”
“אני (ההורה) מרגיש/ה שאני צריכה שקט בערב”
לעומת “אתה תמיד עושה רעש!”
שפת ה-אני משדרת אחריות, רוגע ומעודדת הקשבה.
- הסבר הורי קצר, של ההורה מול הילד, בלי "חפירות":
“מסך עד 20:30 גם אם קשה להפסיק, זה הכלל בבית הזה.”
- הצבת גבולות תוך מתן אפשרות בחירה לילדים, בתוך המסגרת:
“מקלחת לפני או אחרי ארוחת ערב – אתה בוחר.”
הגבול נשמר (מקלחת תקרה), אבל הילד מרגיש שליטה.
- כשהורה מציב את הגבול מול הילדים, שמירה על רוגע גם כשיש התנגדות:
“אני רואה שאתה לא מרוצה ואני מבינ.ה אותך.”
“לא צריך להסכים, רק לכבד את הכלל.”
איך מתמודדים עם מאבקי כוח של ילדים אחרי גירושים?
מאבקי כוח בין הורים גרושים לילדים הם תופעה שכיחה, במיוחד כשאין סמכות הורית ברורה או כשיש פערים בגבולות בין שני הבתים
חשוב להבין:
מאבק כוח הוא כמו טניס – צריך שניים.
אם לא תחזירו את הכדור – אין משחק.
כשהורה גרוש לומד איך להתמודד עם ילד שמאתגר גבולות, ומגיב בצורה רגועה ועקבית, הוא בעצם בוחר לא להשתתף במשחק הכוחות. במקום זאת, הוא מציב גבולות בריאים אחרי פרידה, מבלי לאבד את האהבה או הקשר עם הילד.
מומלץ לזהות טריגרים קבועים (מעברים, שינה, מסכים), להכין את הילד מראש, ולהגיב בלי לאיים, בלי עונשים דרמטיים, ובלי נאומים.
מספיק לומר: “ההחלטה שלי לא משתנה. אני איתך גם כשאתה כועס.”
רגשות אשמה של הורים גרושים אינם סיבה לוותר על סמכות
הורים גרושים רבים מונעים מתוך אשמה:
“פירקתי לו את המשפחה… לפחות שלא אסרב לו.”
אבל דווקא עכשיו, הילד צריך מסגרת ברורה יותר מאי פעם.
מה שהוא באמת רוצה זה לא הורה “נוח”, אלא הורה אמין.
“אני מציב לך גבול כי אכפת לי ממך, לא כי אני כועס.”
סיכום: הורים גרושים, שמציבים גבולות, צריכים להיות שלמים אך לא מושלמים
- אל תחפשו להיות ההורה המושלם – תהיו הורים שלמים עם הערכים שלכם.
- ילד לא צריך שני בתים זהים – הוא צריך שני בתים שבהם הוא מרגיש שייך, אהוב, ויש לו על מי לסמוך.
- לא לשלוט בילד – אלא להראות לו שיש קו ברור.
- גם אם הילד בודק גבולות – הוא בודק את האהבה שלכם.
- הדרכת הורים יכולה להחזיר לכם ביטחון, חיבור לילד ותחושת סמכות בריאה.לחצו על הסרטון לצפייה בשיחת גוגל מיט שבה קטיה ארז קנופף מדבר על הצבת גבולות על ידי הורים גרושים
