אם הייתם מספרים לי לפני שנה, שאני, אמא לשני ילדים קטנים, בלי גב כלכלי, בלי חסכונות גדולים, במשכורת לא גבוהה ובשכירות,
אבחר בחיים, אולי הייתי צוחקת בבכי.
אבל הנה אני כאן, למרות שזה יקר להתגרש, בוחרת בכל בוקר מחדש.
ברגע שהכל נשבר, משהו בתוכי התעורר, כשהפרידה הגיעה, כל מה שהכרתי נפל.
הבית שהיה מבצר של ביטחון הפך לדירה זרה, המשכורת שהייתה תוספת יפה, הפכה לעוגן היחיד.
פתאום מצאתי את עצמי עם שני זוגות עיניים קטנות שמביטות בי ושואלות "אמא, מה עושים עכשיו ?"
והתשובה שלי הייתה, חיים, בונים ומתקדמים.
איך התחלתי להקים את החיים שלי מחדש, אחרי הגירושין ?
- קודם כל למדתי להתיידד עם הפחד
הפסקתי לגלגל בראש תרחישי אימה, ופתחתי דף חדש, חזרתי להאמין ביכולות שלי.
הכנסות, הוצאות, צרכים, רצונות. ובראשי מטרה אחת:
אנחנו נסתדר ואפילו נפרח.
הבנתי שזאת לא שאלה של "אם", זאת שאלה של "איך".
- קיבלתי החלטות אמיצות
עברתי לדירה צנועה יותר, אבל חמימה.
קיצצתי בהוצאות, אבל לא באהבה.
חיפשתי מקורות הכנסה נוספים, בלי להתבייש.
אני לא "מסתפקת במועט", אני משקיעה בטוב האמיתי, בחיוך של הילדים, באוכל מזין, בשינה טובה, בנפש רגועה.
- בכל יום צעד אחד קדימה
יום אחד מצאתי עבודה נוספת, יום אחר הבנתי שמגיעה לי הנחה בארנונה, ועוד יום פתחתי חיסכון קטן.
אין ניצחון אחד גדול, יש אינספור ניצחונות קטנים. וכל ניצחון קטן, הוא שלי.
- כל הדרך חזרה לעצמי
פעם פחדתי מכל שיחה עם הבנק, היום אני יוזמת.
פעם פחדתי להיכנס לסופר, היום אני מתכננת קניות מראש בגאווה.
פעם פחדתי מהשקט בדירה, היום אני שומעת בו מוזיקה של חופש.
אני לא חיה בשביל לשרוד, אני חיה כדי לפרוח.
תזכרי – את לא לבד
אם גם את עכשיו באמצע סערה, עם משכורת לא גבוהה, ילדים קטנים, שכירות וחלומות שנראים רחוקים, אני רוצה שתזכרי:
את לא לבד. את לא פחות. את לא חלשה.
את גיבורה אמיתית שנמצאת בפרק מרגש בחיים שלה: פרק ה"בנייה מחדש".
תרשי לעצמך לבקש עזרה. תרשי לעצמך לטעות. תרשי לעצמך לחלום מחדש.
וזכרי – היציבות שאת בונה עכשיו, באה מהשורשים שאת שותלת באהבה, גם כשבחוץ סופה.
לסיכום
החיים שאחרי הגירושין הם לא קו סיום, הם קו זינוק.
והחיים החדשים שלך, אחרי הגירושין ? הם לא פחות יפים. הם פשוט יפים אחרת.
יום אחד תתעוררי, תכיני קפה בדירה החדשה שלך, תביטי בילדים משחקים, תהיי מלאת גאווה בעצמך ותחייכי חיוך גדול, של מי שעמדה מול החיים – ובחרה לנצח.
